דבורה לאה לוי, כותבת קבועה באתר המוכרת מהטור השבועי המוצלח אותו היא מגישה 'אתהפכא', נסעה לשליחות בכפר וואטה קאנל שבהודו. כן, שמעתן טוב. כעת היא מגישה פרק ראשון מתוך יומן השליחות שילווה אותה (ואותנו, בעז"ה) בתקופה הקרובה.. בואו נקווה שקליטת האינטרנט שם תהיה יציבה, כך שנוכל לקבל את הטור מידי שבוע.

פרק ראשון –

בהשגחה פרטית מופלאה הוצעה לי שליחות.

איפה?

בהודו! הודו!

מי היה מאמין שאני אגשים חלוםואסע למדינה שרוב חיי חלמתי להגיע?

מגיל קטן אני חולמת על הודו, טיול,שליחות העיקר הודו.

עם השנים הבנתי שכחבדניקי"ת ברור שטיול פחות מתאים, ומה יותר מתאים משליחות? לכן מגיל 18 ניסיתי את כל הדרכים לצאת לשליחות. אך הרבי- המשלח רצה אחרת…

אני לא יודעת, אולי סיפורי השליחות הרבים שקראתי בבית משיח במהלך השנים נתנו לי הרעיון המשוגע ומסיפור לסיפור גדלה התשוקה והתחזקה להגיע להודו.

עם הזמן הבנתי שהחלום כנראה לא יתגשם. הנחתי אותו במגירה אבל השארתי פתח צר מאוד….

מצחיק, כולם תמיד הנידו בראשיהם ואמרו לי: "את להודו? איך תסתדרי עם כל הלכלוך שם? ואיך תסתדרי עם בעלי חיים? מכלבים את מפחדת, איך תתמודדי עם קוף או פרה?!

והשם משמיים ראה, ורשם והכין לי תכנית…

נכנסתי למדרשת פנימיות והתחלתי תהליך עמוק ופנימי ומאוד אינטנסיבי.

בחודש תשרי תשע"ה נסעתי לחצרות קודשנו ולאחר מכן חזרתי לארץ והרגשתי שאני רוצה להתקדם..

ואז הוצעה השליחות. בית חב"ד בכפר נידח ופסטורלי בדרום הודו וואטה קאנל.

השליחה הציגה בפניי את העובדות, את הקשיים, את הדרישות ואת המקום הפסטורלי לשם אנו נוסעים…בקיצור שליחות של הרבי.

הוקסמתי! אבל הגיל שעושה את שלו והניסיון חיים לא נתנו לי לרוץ כמו בת 18 לכל מה שקוסם לי. אלא לעשות דרישה וחקירה לדעת מה באמת אני הולכת לעשות שם.

תפקידי בשליחות היתה לתפקד כגננת לשלושת השליחים הקטנים ולהפעיל להם גן חסידי, חוויתי ברוח של שליחות.

קיבלתי ברכה מהמשלח, אישור מהמשפיעה, ויזה להודו והתחלנו להתארגן.

הויזות של השליחים התעכבו קצת, ואני בינתיים עשיתי הכנות רוחניות וגשמיות לקראת המסע המיוחד שאני הולכת לעבור.

חברה יקרה שלי שהיא שליחה במקסיקו שלחה לי כמה שאלות לקראת השליחות (שבדיעבד הסתבר שהשאלות היו גם לחיזוקה לקראת חזרתה לשליחות- אך לי הם סיכמו באופן מסודר את הסיבות לשליחות)

הבטחתי לעצמי שאהיה נאמנה לעצמי גם בשליחות, וכמו שהקאוצ'רית שלי אומרת: במסירות נפש צריכים להיות קשובים לעצמנו. אני לוקחת את כל התנאים הגשמיים של הודו בספורטיביות ובתחושת שליחות. הבטחתי לעצמי להתבונן המון, ללמוד מכל דבר שקורה לי,להינות ולהפיק את המירב.

ובעצם את כל מה שקבלתי במהלך השנה המדהימה הזאת במדרשה, באימון ואצל הרבי ב770 להעביר הלאה בשליחות בהודו עם הילדים ועם המטיילים בעזרת השם.

 כעת אני בוואטה קאנל שבדרום הודו ומידי שבוע אפרסם קטע מיומן המסע שלי. מהחוויה המיוחדת בגן עם הילדים, ארוחות ערב עם המטיילים, לימוד עם המטיילות, הדלקת החנוכיה המרכזית, סיפורי ניסים ועוד חוויות מהודו המדהימה והצבעונית ובירור הניצוצות כאן בוואטה.

באהבה,

דבורה לאה