-
במת הגולשות: מדוע חברתי הנשואה אינה עוזרת לי להשתדך?
אילוסטרציה (צילום: ישראל ברדוגו)אני נשואה כמה שנים וקורה לי כמה פעמים לשמוע מהחברות הרווקות "בעלך מכיר כל כך הרבה בחורים מהישיבה, למה את לא חושבת עלי, אין מבין כולם מישהו להציע לי?" כמה מהן חושבות שאני אנוכית, מה אכפת לי אני מצאתי את שלי. וכמה מהן לא רק חושבות כך אלא גם אומרות זאת במפורש • גולשת כותבת
ב"ה אני נשואה כמה שנים וקורה לי כמה פעמים לשמוע מהחברות הרווקות "בעלך מכיר כל כך הרבה בחורים מהישיבה, למה את לא חושבת עלי, אין מבין כולם מישהו להציע לי?"כמה מהן חושבות שאני אנוכית, מה אכפת לי אני מצאתי את שלי… וכמה מהן לא רק חושבות כך אלא גם אומרות זאת במפורש.אני כותבת את זה לא בשביל לשתף אתכן בחיי החברה שלי (נושא מאד רגיש כיום לצערי) אלא כי אני בטוחה שהרבה נשים ובנות חוות את זה גם ואני רוצה לענות לרווקות מהמבט שלנו (שלי בכל אופן) -הנשואות.זה בטח לא יעזור לכן לקרוא ש- "בטח שאני חושבת עליך, כל הזמן את בליבי וכמה אכפת לי ממך!" כי כמה שזו האמת אם לא רואים תוצאות כמו שאת רוצה לראות אז זה לא מקבל תוקף מבחינתך.יש סיפור (תסלחו לי אם אני לא מדייקת בכל הפרטים) על בחור שעמד בחלוקת הדולרים וביקש מהרבי ברכה לזיווג.הרבי נתן לו דולר וענה לו "כי קרוב אליך הדבר מאד". בפועל… כעבור 10 שנים הוא מצא את זיווגו.מה קרה? הרבי חלילה התבלבל עם מישהו אחר, לא הצליח ח"ו לקיים את ברכתו? ח"ו.אלא מה התברר, שאותו בחור עמד אחרון בחלוקת הדולרים בשביל של הגברים ואשתו (לעתיד) עמדה ראשונה בשביל של הנשים.אז הסיפור מראה שהרבי לא נשאר חייב אף פעם. כמו כן, הוא יודע מי הזיווג של כל אחד וכו' וכו'. אבל מישהי שאלה את עצמה – אם הרבי ידע שהבת זוג של הבחור הזה עומדת ממש מאחוריו למה במקום לענות לו "כי קרוב אליך הדבר מאד" הוא לא פשוט הצביע ואמר לו "רואה את זאת? זאת המיועדת לך, דבר עם שדכן , סדרו דרכו את הפגישות ושיהיה במזל טוב"אם הרבי יודע מי שייכת לכל אחד והוא רואה בספר למעלה ש"בת פלוני לפלוני" אז למה הוא לא עשה את כל השידוכים? תחשבו כמה סבל ועגמת נפש הוא היה חוסך לרווקים והרווקות.התשובה מהממבט שלי בכל אופן לשאלה זו (ודאי שלא חסרות עוד תשובות) תינתן באמצעות משל שהנשים שנקראות גם אימהות יותר יבינו אותי אבל אני מקווה שגם לרווקות יש ידע בסיסי בהריון ולידה.אשה שב"ה מגלה בפעם הראשונה שהיא בהריון, מאד מתרגשת, מצפה לתינוק/ת בכליון עיניים, לראות אותו-מי הוא?? איך הוא נראה, מה הצבעים שלו, כמה חכם ופיקח הוא וכמה חסידי ומתוק וכו' וכו'.אבל, היא גם מבינה שהיא צריכה לחכות בסבלנות לקבל מענה לכל התהיות. אם היא תחליט שכבר בחודש 3 או 4 היא רוצה אותו בחוץ בשביל לחבוק אותו אז כמובן שהוא לא יחזיק מעמד ובכלל אין לו עדין צורה אנושית.נו אז היא מחכה עוד חודש חודשיים (ונכון אתן אומרות לעצמכן- "את מדברת איתי על חודשים?? אני מחכה כבר שנים!!" בסדר, זה רק משל וחוץ מזה תאמינו לי שזה מרגיש כמו שנים!!!)היא מגיעה לחודש 6 ולא מוכנה עוד, כמה אפשר כבר חצי שנה עברה והיא לא רואה שום תינוק, היא אפילו לא יודעת מה מתפתח לה שם ואם היא בכלל לא רוצה שהוא יראה ככה… אלוקים-תשתף אותי קודם מה אתה בונה שם…אבל גם אחרי חצי שנה אם היא תיקח "זירוז" (חומר כימי קטלני ביותר שאני מאחלת אותו בתוך הגוף של השונאים שלנו) ותלד אז יש לו כבר צורה של תינוק וכל האיברים אבל הוא עוד ממש ממש קטן וכל זמן שהוא מחוץ לרחם הוא בסכנת קיום.נווו… הגענו לחודש 9! הגיע הזמן סוף סוף. אני מוכנה, אני בשלה, התינוק בשל, כבר יש לו זקן בפנים. הכל כבר קיים אבל! מה קורה,למה זה מתעכב? המפגש כבר אמור להתרחש.למה הוא לא רוצה לצאת עדין??למה? כי זה לא הזמן. את יכולה לקחת "זירוז" אבל זה כרוך בהרבה סבל לשניכם ואפילו יכול להוביל לסכנה שלך או של העובר, את יכולה גם לבחור ניתוח קיסרי ולקצר את הכל בשניות אבל תאמינו לי אף אשה לא רוצה לכתחילה ללדת קיסרי.ועל דרך זה תקופת הרווקות -את יכולה "לזרז" את כל העולם ולהאשים את כולם-למה אתם לא מציעים לי, זה על אחריותכם, יכולתי כבר להיות נשואה ומאושרת. את יכולה "לזרז" את ה' ולהגיד לו נוכבר! מה ההתמהמהות? ואת יכולה לדקור ולדחוף לווריד שלך "זירוז" ולתסכל את עצמך על כך שאת עדין רווקה.אבל את יכולה גם לבטוח בה' ולהאמין שכל רגע נתון הוא זוכר ויודע שאת קיימת והוא יודע את מצבך וההוכחה לכך (אם את ממש מסופקת בענין) אם הוא היה שוכח אותך את לא היית קיימת. כי כל רגע הוא מהווה אותך מאין ליש (זוכרות? תניא… זה לא רק ברעיון) כשם שהקדוש ברוך קבע לעובר מתי בדיוק הוא יצא לאויר העולם כך הוא גם קבע לך מתי בדיוק תפגשי את בעלך.וכל זמן שתנסי להכריח את ה' או אנשים שיביאו לך עכשיו את הזיווג שלך-את רק גורמת צער לעצמך בתסכולים והאשמות ואת מפספסת את כל הזמן הזה שיש לך להתבשל, להתבגר להיות מוכנה באמת לחיי נישואים וזוגיות.חלילה שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא התכוונתי כלל וכלל שצריך פשוט לשבת רגל על רגל ולחכות. גם בהריון זה לא כך, אף על פי שזה יקרה אפשר לעשות תרגילים שונים לזרז את הלידה בצורה נעימה יותר ועל דרך זה,ודאי שאת צריכה לשמוע הצעות, לפנות לשדכנים (את/ההורים/המשפיעה),להיפגש, להתייעץ(!!) עם משפיעים מה לחפש, מה עיקר, מה טפל, אם כבר כמה שנים שאת בשידוכים ולא השתדכת עדין- תתבונני עם עצמך, תתייעצי עם המשפיעה-למה, מה אני עושה לא נכון, אולי אני מתעקשת על מה שלא טוב לי, על משהו שה' חושב אחרת והוא רק מחכה שאפקח את עיניי ואבין זאת, אולי אני עוד צריכה לקרוא וללמוד מה זה בכלל חיי נישואים,חיי משפחהועל אחת כמה וכמה בית חסידי . אולי יש לי עוד עבודה על המידות…וודאי שאת צריכה להתפלל לכך. אבל לתפילה יש עוצמות כל כך גבוהות שימי לב למה את מתפללת. שזה כבר יקרה- ואם זה לא הזמן בשבילו או בשבילך?התפללי באמונה שלימה ובביטחון גמור שה' יודע לנהל את העולם שלו . ושהוא דואג להכי טוב בשבילך. זכרי שהוא השדכן ואנחנו רק השליחים.מקווה שיהיו אלו דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.ומאחלת לכל אחת ואחת שתהיה בשלה לחיי נישואים ומשפחה ושהזיווג שלה כבר בשל ומוכן לכך באמת. ושיהיה עכשיו ומיד חופת עמ"י עם הקב"ה.יחי אדוננו מורנו ורבינו המלך המשיח לעולם ועדכתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
הגדלה
לגאולהה איזה יופי!! זה הכי נכון בעולם! ובעזרת ה' ממש רואים בעינים שהרבה בנות שתופסות את זה וחיות ככה בשמחה אז תוך זמן קצר ה' עושה להן את הנס שלהן. (חבל באמת שזה לא כפתור של מחשב שאפשר ללחוץ על התובנה הזאת ויוצא חתן. אבל באמת הרבה פעמים זה ככה!)
האמת שאני נשואה ב"ה אבל זה לא היה קל, זוכרת איך פעם כשהייתי ממש מיואשת חברה אחת בת 17 (עוד לא היינו אז בחב"ד) התארסה, ופעם אמרתי לה משהו כמו "איך הצלחת?" אז היא כולה מאושרת אומרת לי "להתחתן זה ממש קל! את לוקחת מישהו שבערך מתאים לך, מדברת איתו איזה כמה פגישות וזהו, רק אל תתביישי לצאת לשידוכים" זה היה בערך אחרי 30 שידוכים שעברתי וקיבלתי מה זה עצבים!!
היה לי נורא קשה לצאת מהייאוש הזה ומהלחץ הזה, נכון שיש דברים שצריך להתפשר אבל בסוף הייתי מוכנה להתפשר כמעט על כל דבר. הייתי צריכה להגיע ממש לתחתית הבור כדי להתעשת.
אבל באמת מהמאמר הזה רואים שחייבים יותר להתפלל וחייבים שיהיה יותר איכפת! נכון שהנשואות לא אשמות אבל אפשר להשתדל יותר! מדברת על עצמי אבל אולי יש עוד כאלה… שבתור רווקה הייתי למשל אומרת "שירת הבריאה" 40 יום על כל החברות הרווקות וכו' וגם על עצמי כמובן… כי ידעתי, אה, מי שצריכה ישועה שתתפלל על אותו דבר אצל אחרות. אבל עכשיו עם כל הטיטולים ב"ה זה נדחק אחורה וזה לא אמור להיות ככה! כל חתונה זה ניסים גדולים ובשביל כאלה ניסים צריך גם הרבה תפילות וכל המוסיף הרי זה משובח…
שלום לכן. בתור בחורה רווקה בת 25 עברתי כמו כל הרווקות, תהליך כזה של "לחץ חברתי"- מה, לא התחתנת?! את כבר גדולה וכו'. ההסתכלות על החיים בצורה שונה מאוד משפיעה. סליחה, אנשים היום חיים בממוצע עד גיל 80. לא מצאתי עד כה, אוסיף בתפילות ואחזק בי את החולשות.. ובעזרת ה' אמצא, בדיוק בזמן שה' החליט שמתאים לי. ואגב, המלצה חמה, תסמכו יותר על שדכנים שהם חברים של ההורים, שכנים וכו' מאשר שדכנים מדופלמים שלא ראו את זיו פניכם.. תחסכו לעצמכם הרבה זמן ותסכולים.
שלום לכן. התלבטתי אם להוסיף את תגובתי. חשבתי שיש ביניכן שאולי תתנחמנה במעט 😉
אז כרווקה בת 27, הנני להצטרף ולחזק את דבריה היפים של בתיה.
בשורות טובות 🙂
אני מאוד התחברתי לנאמר!!!
אני רווקה בת 23 רוב רובם של חברותיי נשואות וכבר בסיבוב הילד השני שלהם….ואני החלטתי לקחת את התקופה הזאת..כתקופה מחזקת..הקב"ה לא עוזב לרגע את העולם…ואם ככה הוא רוצה אותי כרגע…סימן שיש לו פרויקט במיוחד רק בשבילי…והוא רוצה שאני אלמד על עצמי דברים..או אתקן בעצמי רבדים..!! אז זאת רק זכות בשבילי!!!!
אני ממש מאמינה במה שכתבת!!!! ברור שאפשר להפיל את האשמה על כל מי שמסביבנו!! אבל הרעבע אומר… יש לך חוסר…תתפללי!!!??? ולמי רק לקב"ה!! תגבירי בביטחון בה'!! זה המפתח!!!! איך הרעבע כתב לי באגרות קודש..באחת הפעמים שהייתי קצת בחושך..בעניין השידוכים…הרעבע כותב לבחורה שיש לה קשיים למצוא שידוך…במילים האלה ממש!! ואני מצטטת… "שתהיה בביטחון חזק בה' מתוך שמחה"..!!
בעז"ה שתיכף ומיד ממש נחזה בחתונה הגדולה של עמ"י עם הקב"ה בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!!!
"יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד"
מתוקה את(=….
כשמשהי בתוך הסירה כותבת זה בהרבה יותר מתקבל…
כשמשהי נשואה מדברת זה מתסכל ,בדיוק כמו שעשיר שבע וטוב לב יחזק עני רעב בודד ומסכן….
נכון את צודקת!!
אבל תדעי לך שצריך לעשות איזה סוויצ' במוח בכל הקשור לנישואים שידוכים רווקות וכל מה שקשור לזה….
צריך לתפוס נק' מסורת ולשחרר אותה!!
גם אני יכולה לפגוש חברות נשואות ולהרגיש מסכנה לידם..או חסר חשיבות לידם..אבל אני לא נותנת לזה מקום…כי אין הבדל ביני לבין החברה הנשואה…לא באהבת ה' אלינו..ולא בזכויות שה' נתן לנו..לה יש זכות וכך ה' רצה שהיא תתחתן ותביא שני ילדים לעולם..ולי יש זכות שאני עדיין רווקה!! ו
ולמה אני מרגישה טוב??? כי זה לא משהו שתלוי בי!!!! אין לי שום כפתתור שאני יכולה ללחוץ עליו שיגרום לזה להגיע!! זה הכול ממנו!!!! אז למה שארגיש רע עם עצמי??? למה שארגיש חסרת ערך בגלל זה???
כי הכול מאיתו!!! והכל זה לטובה!!!
"יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד"
ב"ה
הרצאה נחמדה….בכ"ז אני מרגישה שגם "בדרך הטבע",המצב בחב"ד תקוע עמוק.
אין שדכניות רציניות ולכן קשה לבחורה מתבגרת עם מצב כזה גם אם מאמינים צריכים להרגיש שיש כתובת לגשת אליה כדי להתחתן חוץ מלחפש במקומות מפוקפקים כמו בפייסבוק או ברחוב…
צריך לקום גוף מאורגן עם פיקוח שיהווה תשובה לרווקים/קות שמחפשים כ"כ אחת אחת ולא מוצאים אוזן קשבת שבאמת אכפת לה מהם….
יחי המלך המשיח!אני ממש מסכימה עם מה שכתוב כאן..ויש גם מה להוסיף,בתור נשואה ואמא שעם כל המחשבות על החברות,בניית הקן החדש זה גם דבר שמצריך השקעה גדולה של זמן ועשר כוחות הנפש וזה לא מובן מאליו שהראש פנוי לעסוק בשידוכים..
ותשובה ליפה;) : אני התחתנתי בגיל די מאוחר יחסית והרבה אנשים הדביקו לי תווית עם מי מתאים לי להתחתן(מה שגם אני חשבתי) והחיים לימדו אותי שזה לא מדוייק!!״ההתפשרות״היא לא על יראת שמים,מידות טובות משיחיסט ושליחות וכו..
אלא על דברים יותר חיצוניים כמו גיל,כריזמה וכו..חשבתי שמתאים לי משוואה מסויימת וב״ה הגעתי להבנה שזה בכלל לא העניין.ברגע שבפנים החלטתי מה באמת הכי חשוב לי.מצאתי אותו תודה ל השם יתברך!! עם אופי הפוך ממני.וגדול יחסית למה שרציתי.ואחרי כמה שנות נישואים(וגם בהתחלה) אני מודה לה׳ על המתנה הנפלאה ששלח לי.ובעיקר על זה שנתן לנו להתבשל;)..בשו״ט הצלחה לחברה שלך..משיח נאו!!!
בסד
הבעיה שיש כאלה שתקופת ההמתנה לא עושה להן טוב אלא ההפך,גורם להן "לרדת" רוחנית.
ולפעמים לחשוב על אופציה של להתחתן עם לא חבדניק….כך שלא מובן לי איזה "רווח" יש מתקופת ההמתנה הזו.
תסלח לי הכותבת היקרה, אבל אם הייתי צריכה לסכם את הטור בכמה מילים, זה היה נשמע כמו עוד נאום צדקני ומעצבן של "הכל משמים". ולא חלילה שאני מזלזלת בענייני אמונה או מטילה ספק בעובדה שאכן הכל משמים, אבל זה כמו שאומרים "בדיחות גזעניות מותר רק לבני אותו הגזע לספר…" כך גם במקרה הנידון. להיות רווקה שנמצאת בשוק כבר שנים ולשמוע נאום "הכל משמים" מבחורה נשואה באושר, זה יומרני, טרחני ומעצבן ברמות שקשה לתאר. כי קל לחייך ולהיות יפי נפש כשלא כואבים את כאב השני. לכן עצתי אליכן חברותינו הנשואות היקרות, תחסכו מאיתנו את נאומי החכמה והמוסר שלכן. זה נשמע רע כשזה מגיע מכיוונכן וחבל. עשו מה שביכולתכן לעזור ואם אין ביכולתכן עדיף שתמשכנה לעשות את מה שעשיתן הכי טוב עד עכשיו-פשוט להיות חברה טובה שכיף לדבר ולצחוק איתה (אולי להשתדל לדבר קצת פחות על דירות, פאות וחברות טיטולים ויותר על תחומי עניין משותפים לך ולחברתך הרווקה, אם כבר בנושאי שיחה עסקינן…) ולחברותי הרווקות- הפסקנה להתבכיין לחברותיכן הנשואות. הן לא אשמות ברווקותכן ומה לעשות שעם כל הרצון הטוב לא כולן ניחנו בעין של שדכנית. בקשו עזרה במידה ואתן מרגישות בנוח וגם אם לא קיבלתן אותה, המשכנה הלאה בשקט. בדיוק כמוכן, גם אני בבורסת השידוכים כבר כמה שנים ומבינה היטב את הכאב והקושי, אך חברותי הנשואות (עד כמה שהייתי שמחה אם היו מציעות את עזרתן, שלא תחשבו שאני מנסה לספק תירוצים לחוסר ההשתדלות הטוטאלי שכמה מהן לוקות בו…) אינן מהוות מושא לגיטימי לאשמה. המשכנה
הלאה, שימרו על כבודכן העצמי והיתר בידי אבא שבשמים.
זה תלוי מה את רוצה להבין מהכתבה, אני הבנתי שלכל אחת יש את העבודה שלה עם עצמה, ועבודה על מידת הביטחון שלה בה'. אם זה נראה לך עוד קלישאה אז מה זה חסידות בשבילך?? זה רק נחמד לקרוא את זה אבל עד שזה מגיע לחיים האמיתים זה כבר לא תקף?
גם הנשואות היו בתקופה הזו… לחלקן היה קל אבל להרבה גם היה מאד קשה. והאובססיה הזו לחפש בכל חור אולי יש איזה בחור שלא ידעתי עליו עדין או "אני אקח את זה לידיים שלי כי ה' קצת מתמהמה" זה לדעתי הטעות המרה של כמה בנות שאני מכירה בכל אופן שכך פועלות בתקופה הזו.
כנראה לא הבנת מה שכתבתי. הביקורת שלי כוונה כלפי האומר וכלפי נימת הדברים. לא כלפי התוכן. במפורש כתבתי שהכל נכון וחלילה לומר שהדברים לא מאה אחוז תלויים בקב"ה. הכל טוב ויפה, אבל יש גם מושג שנקרא 'טאקט' שפירושו, גם אם הדברים שאדם אומר נכונים, ההקשר והסיטואציה חשובים לא פחות. אנשים צריכים לדעת את מקומם ולדעתי, להטיף לבטחון בה' ולעבודה עצמית לבחורה רווקה ומיואשת מבחורה נשואה, מצביע על חוסר חמור בטאקט וכמו שאמרתי, זה נשמע צדקני ומעצבן. את צודקת בדבריך שהרבה מהנשואות באושר היו פעם רווקות שלאו דווקא בילו את תקופת השידוכין בטוב ובנעימים, אבל לעניות דעתי, ברגע ששינית סטטוס, זה כבר לא שייך. ישנם מספיק דברים אחרים שאפשר להגיד, לא כל שיחה חייבת להיות הטפת מוסר. זה לא מקומך ולא תפקידך.
מאמר חזק ביותר!!!!!!!!!!
נותן הרבה כוחות והרבה חומר למחשבה!!!!!!!!!!!
תודה!!!!!!!!!!!!!
ב"ה
חני כבר התקרבה לסוף שנות העשרים שלה, ועדיין לא התחתנה. אנשים מסביבה התחילו להגיד לה שאין ברירה והיא חייבת להתפשר. אז רצית רווק. וזה בסדר. אבל גברתי… את לא נהיית יותר צעירה.. אין מה לעשות חייבים להתפשר. אז רצית 'דתי-מבית' – כמוך. אז רצית. אבל השעון מתקתק גברתי. את חייבת להתפשר. והקולות האלה התחילו להיכנס לה לראש – אני חייבת להתפשר. אין מה לעשות. אבל איך? איך אני יכולה לוותר על משהו שכל כך חשוב לי? אני יודעת מה אני רוצה. איך אפשר להיכנס לחתונה מתוך פשרה?! הרי לא רציתי את זה סתם. רציתי את זה כי אני יודעת שזה מה שיגרום לזוגיות שלי להצליח. אז איך אפשר להתפשר על דברים כל כך חשובים?
להמשך קריאה אפשר ללחוץ על הקישור:
http://haravlior.blogspot.co.il/2014/12/blog-post_21.html
יישר כח לכותבת הכתבה!! הקדשת לכך זמן ומחשבה וזה לא מובן מאליו!!
טיפ חזק ביותר לרווקות (שבטח יקראו את הטור) ובכלל לכל אחת שעיניה בראשה:)-ללמוד מתוך שיעורים בספר התניא את "להשכילך בינה" זה נמצא ב: אגה"ק י"א -אין דברים כאלו!! והלוואי שמתוך הידיעה שהכל בשורשו הוא טוב והקב"ה בכבודו ובעצמו מהווה את הבריאה כל רגע נראה את הטוב בעיניים שלנו!!
כתבה מהממת!! המשל קשור גם לעוד מלא דברים בחיים שלנו!
המילה "להתפשר" מתורגמת לנו בראש בצורה לא נכונה.
בחורה שאחרי תקופה לא קצרה ולא קלה של חיפושים לא מוצאת את החתן שלה, מהמבט השטחי זה נראה לה שהיא עכשיו מתפשרת ונענית להצעות "פחות טובות". אבל זה לא כך באמת, זה שהיא הייתה מקובעת למשהו מסוים לא עושה את כל השאר פחות טובים.
אלא לאחר בירורים עם עצמה, חשבון נפש.. התייעצויות וכדו' היא הבינה בתת מודע בינתיים… שהדמות הזו שהיא התקבעה אליו הוא לא מה שה' תכנן לה מכתחילה שזה הכי טוב בשבילה. ובע"ה היא גם תבין את זה במודע בהמשך החיים.
נכון.
דוגמא – מישהי בת 20 שהסכימה רק עד 4 שנים הפרש, לאחר כמה הצעות כושלות "התפשרה" ונפגשה עם בן 28 (8 שנים!)
היא גילתה בחור כל כך בוגר וחכם וסוף סוף זרם לה בשיחות עד שהיא החליטה שאיתו היא רוצה להתחתן.
אז הגיל שלו היה התפשרות או שזה מה שהיה הכי טוב בשבילה?
וזה תקף לכל שאר הדברים. החיסרון לכאורה יכול להתגלות כיתרון.
אם היא רק תיתן הזדמנות להרחיב את הצינור ה' ירחיב לה.
אבל הדמות הזאת שהיא יצרה לעצמה היא היתה בטוחה שהיא הכייייי טובה לה ועכשיו היא צריכה להבין שאלוקים תיכנן משהו אחר זה קשה מבחינתה זה נקרא להתפשר
אולי (ורק אולי! אני לא מכירה אותה ויכולה לומר בוודאות שזו הסיבה) היא כמו רוב הבנות (99.9% 😉 ) שבנו לעצמן דמות מסוימת שבכל פגישה והצעת שידוך היא מצפה רק לאותה דמות וברגע שזה קצת סוטה ממה שהיא דמיינה (ואפילו המציאותי יותר טוב..) היא מתאכזבת ולא רוצה להמשיך את הקשר עם אותו אחד.
אבל הנסתרות לה' אלוקינו. אולי נועד לה מלמעלה שרק בגיל X היא תתחתן ואין הרבה מה לעשות חוץ מלחיות את ההווה בשלמות (כמה שזה לא נעים…)
יש לי קרוב משפחה שהתחתן בגיל 34/5 ואשתו בת 30, היא כל כך בוגרת ובחורה מדהימה והוא לעומת זאת עד הגיל הזה, כך היה נראה לי בכל אופן שהוא ממש ממש לא היה מוכן להקים בית.
בקשר להתפשרות- שמעתי בכמה שיעורים והרצאות על שידוכים שכדאי לעשות רשימה של 10 דברים שהייתי רוצה בבן הזוג שלי, אחר כך לצמצם את זה ל3 תכונות שהכי חשובות לי ועליהן לא אתפשר ועם זה לצאת למסע, כל שאר הדברים שרשמתי אם יש לו אותם מה טוב, אם לא…גם טוב
לייק !!!!!
יש לי שאלה יש מישהי שאני מכירה והיא ממש חמודה והיא בת 30 בערך ולא ממש מתחתנת איך יכול להיות מה אין לה חצי שני בעולם וכל אלה שאומרים להתפשר להתפשר היא אמורה לחיות איתו כל החיים למה שהיא תתפשר זה לא פייר לה ולמרות זה אני מכירה אותה והיא מתפשרת היא אשה חכמה היא יועצת היא בטוח מיתפשרת מה אז היא צריכה להיתחתן עם מישהו נכה זה לא הוגן