אני לא אשקר יש קשיים, קשיים של התחלה… אני מזכירה לעצמי שכל ההתחלות קשות ולאט לאט אנחנו נתרגל, נתאקלם ונהנה.

אבל כשאתה רואה מול העיניים בלייב ממש את השליחות, את השליחים, את המסירות ואת הרעבע, זה מעודד ומחזק, מרים את המצב רוח, מכניס בך פרופורציות ומזכיר לך למה אנחנו כאן בכלל.

יום רביעי י"ט כסלו. הגענו לוואטה קאנל.

מחר יום חמישי, צריך להוציא את כל הרהיטים והחפצים מהמחסן, לארגן את הבית לסדר אותו, להכין סעודות שבת, לעדכן את המטיילים שבית חב"ד הגיע!

והיום י"ט כסלו- צריך להתוועד…

יום שישי- באופן ניסי מצליחים להתארגן, מדליקים נרות ומכניסים את שבת המלכה.

אני צובטת את עצמי, את שבת בהודו. שבת ראשונה. תפנימי.

שבת ראשונה בבית חב"ד בוואטה

כל הצבעוניות האנושית הזאת מתאספת בבית חב"ד לתפילה, לשיעור וארוחה חגיגית כולם מתיישבים לפאבריינגען חסידי עם סיפורי חסידים והרבה לחיים על בירה… (כן, כן לחיים לא עושים על בירה אבל כאן אין וודקה.. נושא כאוב) החבר'ה כאן מקסימים, באמת.

ארוחה כיד המלך: דגים, סלטים, חמין, פירות ואפילו עוגת שוקולד עסיסית…

שבת מיוחדת, שיחות עם מטיילים על נשיא הדור שהוא הכל…

שבת המלכה הולכת לה ואנחנו מתחילים להתמקם, להתרגל…

כל מטייל שמגיע לוואטה מכל קצוות הודו מגיע לבית חב"ד להניח ת'תיקים, לשתות קפה, להגיד שלום, להיעזר ..ואז הולך לחפש לו גסט האוס…

הכתובת לכל יהודי בכל עניין…

מידי ערב, צהריים, בוקר, לילה ובעצם כל היום זה הכתובת לכל מטייל. בוא! תרגיש בבית! בית חב"ד זה הבית שלך!

נר ראשון של חנוכה

כל הניצוצות היהודיים יוצאים מחוריהם בכפר ומתאספים להדלקה המרכזית.

החנוכייה הענקית עומדת בגאון צועקת אלוקות..

מברכים, מדליקים, מרגש….

הדלקה ראשונה שלהם וגם שלי בהודו..

מושקא מחלקת סופגניות ביתיות עם ריבה אדומה, חסידית ומתוקה שעברה טלטלות מהודו ועד כוש…

המטיילים שרים שירי חנוכה שהם זוכרים מהגן…

וואטה מוארת באור של גאולה, אני מחושמלת מהתרגשות

מה שהרעבע פועל בעולם זה מדהים ברמות שצריך לראות בלייב…

כל מטייל כמעט שנכנס לפה אומר:" סבבה, יש בכל מקום בית חב"ד אבל בוואטה??! איך הגעתם לחור הזה? כל הכבוד אנחנו מעריצים!"

יעסססס!

אותי פשוט מרגש לראות את התחושה הטובה שנותנים לכל יהודי, את הכתף החמה והלב היהודי החסידי שכל מטייל יקבל באהבה.

זה הכח של הרעבע! אין ספק!