חמי שלי, בת דודה ואחות אהובה.

תשרי תשע"א.

המחלה הנוראה כבר הפכה לחלק ממך, או שבעצם כך חשבו הרופאים.

כי הרי את אף פעם לא נתת לה להרגיש בנוח. המשכת והמשכת להאמין שהנה היא הולכת לה… גם אז, תשוקתך ליסוע לרבי מה"מ לחודש החגים רק גברה והכסף שחסכת שנה שלמה היה מוכן.

אך הרופאים לא נתנו אישור ואת נשארת בבית חב"ד הזמני בבית הרפואה.

במקום זה שלחת את ליוי, אחיך. שירגיש פעם ראשונה בחייו איך זה להיות אצל הרבי. והוא זכה. זכית!

חמי, יש לי עדיין את המכתב ששלחת איתי בתוך עטיפת המחזור. המכתב שהיה כ"כ צבעוני ויפה.(אחרי כמה דקות הוא כבר נמרח בדמעות..) המכתב שהכנסת בו הכל… ברכה ליום הולדתי, ברכה להצלחה בניהול של אשל, ברכה לנצל את הזמן אצל הרבי.

ובקשה אחת, בקשה שלך..(ביחד עם הפתקים הקטנים שהכנת) שבזמן התקיעות נרעיד את קירות 770, נקרע את השמים, עד שתהיי בריאה.

ניסינו, בכל הכח.. אבל הוא רצה אחרת…

'הוא רצה'…. נשמע שאנחנו מבינים את הרצונות שלו. אבל לא, אנחנו לא מבינים!

לא מבינים איך חלפו כבר ארבע שנים מאז שאת לא אתנו ועוד לא בא?!

חמי, בשבילי את כח! את משהו חזק חזק שמצליח להתגבר ולהמשיך לרצות גם אם לא מבינים..

כל צעד וכל שלב בחיים שלי שאני מתקדמת את איתי. את איתי במחשבה.

כן, את איתי. כי הרי אנחנו הבנות דודות היחידות באותו גיל וכל מה שעובר איתי אמור לעבור בדיוק גם אצלך..

כדי להרגיש אותך ביום חופתי קרוב קרוב לקחתי את התניא המיוחד שלך, שהדפיסו לרפואתך במחלקה. הרגשתי שאת איתי. ושמחה איתי…

ביום היארצייט שלך, נקרע שוב את השמים.. נרעיד שוב את קירות כל העולם.

אבל לא בדמעות ותפילה שתהיי בריאה. נרעיד במעשים, נרעיד בפעולות. נוסיף במבצעי הרבי מה"מ, תהילים בשבת מברכים, נש"ק. ועוד פעולות שנלחמת עליהם.

ותפילה. תפילה לרפואת כל עמ"י. רפואה שלמה מהגלות. לגאולה אמיתית ושלמה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

אתך תמיד!

בת-דודתך..