יושבת על הספה, עיני מרפרפות על הנכתב בעיתון הקהילתי.

כן… טיסה לרבי, "עכשיו יש מחירים זולים" כך נכתב "הסוכן — מהקהילה קורא לכולם לקנות כרטיסים עוד עכשיו, כשהמחירים זולים"

כן! אני רוצה! אני יכולה כבר עכשיו לקנות כרטיס, אבל… לא! אני לא יכולה! כי צריך מההנהלה אישור! מה כבר האישור הזה אומר? שאלתי את עצמי,

דבר ראשון, יש להיות טובה מבחינה חסידית (בסדר אין בעיה, את הקריטריון הזה אני עוברת),

לטוס רק לחצי חודש – ראש השנה ויוהכ"פ או לסוכות שמחת תורה (מה שלא יקרה {ונראה לי שלעולם}, אם אני טסה – לחודש!{על זה אני לא אוותר לעולם!}),

יש להיות בקבוצה הבית ספרית אצל הרבי (לזה אני לא מסכימה {ובצדק!!!}),

עלי לחזור ללימודים עד תאריך מסוים (למה לא? מקובל עלי!),

להשלים חומר לימודי ולהוכיח רצינות (גם ללא הקריטריון הזה, הייתי משלימה…)

 ועוד כל מיני קריטריונים שלא את כולם אני זוכרת…

קולו הצורם של הטלפון נישא באוויר, אני פולטת אנחת רווחה וניגשת לענות.

"הלו?" עניתי "חני?" שאל הקול מעבר לטלפון "כן?" התפלאתי "היי  מה קורה?" שאלה "ב"ה" עניתי בחוסר חשק בולט "עם מי אני מדברת?" "חני? הגזמת! את לא זוכרת אותי?" "את מי?" עוד לא הבנתי על מה היא מדברת "הלווווו את איתי?" שאלה בחוסר אמון "אהמ כן!" לרגע שקעתי במחשבות… "את לא זוכרת אותי?" שאלה שוב "הקול מוכר.. אהמ… תראי" נעשיתי ערנית לרגע "אין לי חשק לכלום וגם לא לנחש מי את, אז מי את בעצם?" שאלתי בסקרנות "אני טוהר (שם בדוי) מאילת!" ענתה בהלהבות "וואי טוהר!" התעוררתי לחיים והפעם סופית "מה נשמע? כמה זמן עבר מאז שנפגשנו? שם על החול באילת…" אמרתי בטון חלומי "שבועיים אני חושבת, לא?! תגידי הכל טוב איתך? את לא בקרקע!" קבעה בהחלטיות "בהתחלה לא זוכרת מי אני, אח"כ שוכחת מתי הכרנו ונפגשנו…" כך שמעתי אותה מונה את "עוונותי" בקול, "נשמע שיש משהו שמטריד אותך…" היא עלתה על זה מהר! חשבתי לעצמי "כן..! מאוד מטריד!" אמרתי בגילוי לב "אפשר לשאול במה מדובר?" שאלה בזהירות "אין על מה לדבר!" אמרתי בהחלטיות "מה זאת אומרת?" היא התבלבלה לרגע "טוהר היקרה! את צריכה להבין" פניתי ברוך "את לומדת בבית ספר לא חבדי – את לא חבדניקית ואת לא תביני אותי!" הסברתי את עצמי "בכל אופן במה מדובר?" הרגשתי שממש אכפת לה ממני "אני רוצה לסגור כרטיס טיסה לרבי ואני לא יכולה!" זרקתי בבת אחת את "הפצצה" לאוויר "מה כל כך בוער עכשיו?" התפלאה "פשוט – היום המחירים זולים וככל שמתקרבים לחודש החגים הם מתייקרים!" הסברתי את מה שכל חסיד יודע "אהההה…" אמרה בהבנה "יש לך ויזה?" "כן!" "דרכון?" "יש!" "כסף?" "ב"ה כבר בידי!" "הסכמת ההורים?" "ברור שיש!" "יש לך את הכל!" אמרה בתרועת ניצחון "מה הבעיה שלך לסגור כרטיס?" היא עוד לא הבינה מה הקטע שלי בכל הסיפור… "אין לי אישור נסיעה מהבית ספר!!!" אמרתי בצורה הכי ברורה שיש אך כנראה שלא מספיק ברורה לה "למה אין??? למה צריך את זה בכלל???" לה זה לא היה ברור "צריך את זה כדי שאה… את יודעת אמריקה וזה…" "אה כן צודקת!" נזכרה.

זהו, הרגשתי שהסברתי את עצמי טוב, ואולי היא תעזור לי "יש להנהלה כל מיני תנאים כאלה… שאההמ… פשוט מונעים ממני לסגור את הכרטיס! וחוץ מזה שאין על מה לדבר עם ההנהלה לפני ר"ח סיוון!!! עכשיו זה פשוט לא רלוונטי!" אמרתי בפסקנות "מה זאת אומרת לא רלוונטי??? מה הבעיה שידונו בזה עכשיו, כשהמחירים זולים? יודעת מה? יש לי עצה בשבילך, תסגרי עכשיו ובר"ח סיוון תבקשי אישור נסיעה מההנהלה!!! איך אני? נכון גאון?!?!" שאלה בגאווה "אהמ… סליחה אבל לא ממש…" שללתי ברגע את השערתה "אי אפשר לסגור כרטיס ללא האישור!" אמרתי נחרצות "אהה… באמת תגידי מה תעשי????" שאלה בדאגה "אני באמת לא יודעת… זה כבר מתחיל לדכא אותי…" "חני במקום להתעצב על כל ה"עסק" הזה שכמעט וכושל, אולי פשוט תשמחי? אנחנו בחודש אדר! ובחודש אדר יש להרבות יותר ויותר בשמחה מיום ליום!!! כל זה לא מוסיף לך שמחה…" היא צודקת אבל…

"אני יודעת שברגע שאני אסגור, שמחת פורים שלי תהיה אחרת לגמרי! המשפיעה שלי לא תוכל לתת דעה בעניין כי…" "למה שבאמת לא תדברי איתה על זה?" קטעה אותי טוהר "זה לא ממש אפשרי שאני אגיד לך" הסברתי בעדינות "אבל בפועל אני לא יכולה ליצור איתה קשר, ועד שאני אוכל אז זה כבר לא ממש יעזור!" "אהה…. דיברת על זה עם ההורים שלך?" "ברור! הם חלק מהעניין כולו…" "ומה הם אומרים???" הסתקרנה לדעת "כרגע אין להם דעה בעניין…" "לא פשוט…." שמעתי אותה נאנחת

שקט על הקו "סליחה שאני שואלת אבל אין לכם אתר פורום כזה שמעלים בו דילמות \טורים או כל מיני דברים כאלה??? כשלי יש בעיות אז אני כותבת את הבעיה שלי באתרים כאלו והתשובות שם קולעות אחת אחת! מה את אומרת? אולי תנסי?" הציעה באדיבות "אה כן" נזכרתי לרגע "יש אתר כזה של נשים אני יעלה את זה לשם…"

וכך בעצם כתבתי את הבעיה שלי…

אשמח לתגובות ותודה מראש!