ועמך כולם צדיקים – נקודה למחשבה

מאת: אסתר (השם המלא שמור במערכת)

זהו אולי סוג של מכתב לאשה החב"דית. אני כותבת ממקום של התבוננות שהעלתה בי מחשבה אותה אני רוצה לשתף.

מי שזכה להיות חסיד של הרבי שליט"א מלך המשיח, יודע שהרבי זו האמת. ממילא בכל התייחסות לכל נושא בעולם, נקודת מבטו של הרבי היא האמת.

מצד שני כאשר אנו מתבוננים סביבנו, חייבים להכיר בכך שבאמת "עמך כולם צדיקים" והרבה יהודים לא חב"דניקים חיים במסירות נפש למען התורה, העם והארץ והעובדה הזאת צריכה לחדד את ההתבוננות שלנו על השליחות המיוחדת שלנו.

.

לדוגמא, יש המוסרים נפשם על ישוב ארץ ישראל מפני שכך לימדו אותם רבותיהם וזו דרכם לקרב את הגאולה. מסירות נפש על א"י בדור הזה כרוכה בסכנות פיזיות ונפשיות גדולות. זאת האמת שכואב להיזכר בה, אבל בישובים רבים ביו"ש חיים הרבה אלמנות ויתומים כתוצאה מפיגועי טרור.

יש לי חברה מאולפנת בני עקיבא בה למדתי בתיכון, שגרה בזמנו בכפר דרום ובוקר אחד המחבלים ירו טיל על האוטובוס בו נסעו ילדיה לבית הספר, ומאז יש לה בבית שלושה ילדים עם פרוטזות ברגליים.

כן, זה מצמרר. אבל זה מה שקרה למשפחה הזאת והם המשיכו לגור בכפר דרום עד הגירוש.

זה רק סיפור אחד על מסירות נפש על ארץ ישראל בזמן הזה.

ויש יהודים שמוסרים נפשם על לימוד התורה. לדוגמא יש משפחות ברוכות ילדים בהן האב לא מביא כמעט שום פרנסה הביתה. אמנם אפשר להתווכח על הדרך ובכל זאת זו היא מציאות חייהן של משפחות אברכים רבות. פעם מישהו אמר לי: אני יכול להראות לך בכולל גברים בני 30, 40, 50, 60, שאף פעם לא עבדו.

כמה מאיתנו היו מסוגלות לחיים כאלה? הנשים הצדקניות שמוסרות נפשן עושות מה שחינכו אותן רבותיהם לעשות. מתוך ההעלם וההסתר שגם הוא בהשגחה פרטית, בשבילן זהו "בית של תורה". אפשר להתווכח על הדרך, אבל הנשים הללו, שלא עושות "מבצעים" ולא נוסעות לשום שליחות, וגם כמעט לא לומדות בעצמן, הרי מבחינתן הן חיות במסירות נפש למען לימוד התורה. וזה קשה. זה לפעמים עוני קיצוני. זו מסירות נפש יומיומית.

אם ניכנס לנעליים של המתנחלת מכפר דרום או אשת האברך מבני ברק ואלו הן רק דוגמאות, נשים המוסרות נפשן למען הארץ ולמען התורה, אני חושבת שזה יכול קודם כל לעורר סוג של יראת כבוד וזהירות והערכה. וגם שאלה נוקבת: למה מצפים ממני בתוך התמונה הרחבה שכוללת גם את מסירות הנפש של הנשים הללו? וכאן רציתי לשתף אתכן במחשבות שלי. הנקודה העיקרית שלנו היא הרי אהבת ישראל. ופה אני מרגישה שצריך לשאול את עצמנו האם יש לי מסירות נפש על אהבת ישראל, על עם ישראל, לפחות כמו שלנשים הללו יש מסירות נפש על ארץ ישראל ועל תורת ישראל?

כמובן שכל יהודי מחוייב בכל שלושת השלמויות. ובכל זאת כנראה שבהשגחה פרטית יש יהודים שעושים מסירות נפש דוקא בתחום מסויים.

אם החסידות והשליחות מיקדו אותנו באהבת ישראל, אז על אף שיכול להיות שאין בכלל שום רצון להשוואה ואני יודעת שזו איננה דרך הסתכלות מקובלת. אבל זה משהו שעלה אצלי מפני שבהשגחה פרטית חוויתי בגוף ראשון את מציאות חייהם של חוגים אחרים, ורציתי לשתף אתכן.

חשבתי על כך שאם זכינו בכל האוצרות הנפלאים של החסידות, בהתקשרות לרבי שליט"א מלך המשיח ובידיעת האמת בתחומי חיים כה רבים רק בזכות ההתקשרות הזו, הרי מוטלת עלינו אחריות גדולה להשתמש בכל המתנות הנפלאות הללו, "לבזבז" את האוצרות כדי להביא משיח רגע אחד קודם, והעניין שלנו הוא מסירות נפש על אהבת ישראל וזו העבודה כנראה הכי קשה. כן, אהבת ישראל זו עבודה קשה..

.

הרבה יהודים מחוגים אחרים יגידו לכם שבתוך תוכם הם יודעים שהחב"דניקים עושים את העבודה הכי קשה… למה בעצם? כי מצד אחד אולי יותר קל ושמח לעשות מבצעים והתוועדויות, ולימוד חסידות זה הרי בכלל תענוג אלוקי. זה אולי יותר קל מלגור בקסבה של חברון או לפרנס לבד משפחה ברוכת ילדים של אברך הלומד מבוקר עד ליל, אבל מצד שני, כפי ששמעתי פעם שיעור נפלא, מסירות נפש על אהבת ישראל, באמת, באופן פנימי, היא בעצם מסירות נפש על חינוך עצמי.

כן, כי צריך כח לאהוב יהודים… גם יהודים כאלה שמעמידים אותך בנסיונות… צריך הרבה כח כדי לעסוק בחינוך מתוך אהבת ישראל חסידית… וזה העניין שלנו וזה מה שדורשים מאתנו והאמת היא שרק בשביל זה זכינו בכל האוצרות שזכינו בהן.

ארגז הכלים המופלא של החסידות נועד לאפשר לנו לקיים את השליחות הזאת בדיוק. להגיע לענוה ושמחה, בטחון ואמונה בדרגה כזאת שהיא העבודה והיא ההליכה בדרכי החסידות. ונקודת המבט שאני מציעה כוללת בתוכה את ההכרה המתמדת שהרבה יהודים לא חב"דניקים בדור הזה חיים במסירות נפש, כפי מה שההשגחה העליונה אפשרה להם להבין ולראות בתוך כל ההעלמות וההסתרים, ולכן אנו שזכינו להתקשרות גלויה לרבי, יש לנו ודאי אחריות מיוחדת וגדולה.

הגם שאת העבודה צריך לעשות בשמחה ובטוב לבב וגם מתוך כבוד וענווה כלפי כל יהודי, כי אנחנו אף פעם לא יודעים מהו סיפור חייו, ואפשר שאם היינו יודעים היינו מרכינים ראשנו בענוה ובביטול. בברכה לגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש, בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל, ודווקא בזכות נשים צדקניות. יחי המלך המשיח!