יום אחד זה יקרה.

ככה, בלי אזהרה מוקדמת, בלי הודעות לעיתונות, בלי סימנים מקדימים. כלומר, יהיו , אבל הרוב המכריע בכלל לא יבחין בהם.

זה יהיה ביום חול רגיל, אולי בשבת או בחג, או בחול המועד.

לפני תפילת מנחה. השביל ב-770 יפתח והחסידים, ישירו כהרגלם, "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" וימתינו קמעא, כפי שהם נוהגים תמיד. ואז הוא יופיע שם, כמו קרן אור, מסנוורת ובלתי צפויה, אך בהופעה אנושית רגילה, כמעט מתבקשת. עם הסרטוק והמגבעת, וסידור תחת זרועו. הוא יעבור בהילוך מהיר בתוך, בין ים החסידים המשותקים מתדהמה. מבטו נשוא קדימה ופניו אל הבימה. הוא יעצור מול ארון הקודש, ייגע קלות בפרוכת, כמנהגו ויעלה להתפלל. החסידים, שחיכו כל חייהם לרגע הזה, האמינו בו בכל לב, אך עדיין לא מאמינים שהם נוכחים בו, שהם ממש שם, ברגע הזה, יצאו מגדרם. חלק יפרצו בבכי תמרורים, חלקם יקפצו גבוה, ויתחילו לשרוק, חלקם יתחילו בריקודים והשירה ספונטנית, חלקם יעשו "קולע" על הרצפה וחלקם פשוט יעמדו בשקט וינסו להכיל את הרגע הזה, ליישב במחשבה שהם אכן שם וזה באמת קורה. הם יצבטו עצמם שוב ושוב וישפשפו עיניים, לוודא שהם ערים. נחשול אדיר של הודעות, טלפונים, עדכונים וואצאפים מוכי תדהמה ישטוף את העולם החוצה משם: הרבי פה! הרבי חי, הרבי איתנו, הרבי התגלה!! תמונות יצולמו בחופזה ויישלחו במהירות לקצווי עולם, צילומי ווידאו מטושטשים ותזזיתיים יועלו מייד לרשת והידיעה תתפשט כאש בשדה קוצים. הרשתות יקרסו בן רגע והקווים איתם.

אבל הרבי עולה למנחה, מסתכל על קהל החסידים באהבה אין קץ, יורה גיצים של חום מעיניו ומחייך את חיוכו הקטן והאינסופי ומתחיל: "אשרי…" שא! שא! ינסו לשווא להשתיק זקני החסידים את הקהל. שאאאאאא!!! בעמל רב יצליחו החסידים להתגבר על סערת הרגשות ויתחילו להתפלל מנחה, מנחה שמעולם לא היתה כמוה, ולעולם לא תהיה. תפילת מנחה שלמענו חיו ומתו כל הדורות בכל הזמנים, שאליה התפללו, ערגו, כמהו וחיכו יהודים בכל התקופות. המנחה הראשונה של ימות המשיח בפועל.

בינתיים, שני חסידים זריזים יספיקו להתקשר לתחנת המשטרה ולנסות להסביר בגמגום כי "ראביי שניאורסון אי זהיר, הי קיים באק". לאחר מס' נסיונות וטריקות טלפון הם יבקשו לדבר עם המיין צ'יף, ויעבירו לו תמונות בזמן אמת, ומיד יועברו למשרדו של הקומישינר של NYPD.המפקד העליון. למקום יוזרמו ניידות במאות ויחסמו את כל האיזור במרחק של 10 בלוקים מכל כיוון. מסוק משטרתי יועלה לאוויר, ותחנות הטלוויזיה המובילות, CNN, פוקס, NBC,ו- NBC , ישעטו לאזור בניידות שידור, ויפתחו מיד נקודות לוויין בנקודה הקרובה ביותר האפשרית.

אזרחים תמימים מבוהלים יחשבו שקרה חס וחלילה פיגוע אך החיוך והתדהמה על פני כולם יבהירו להם כי כאן קרה משהו לגמרי אחר. כולם יפתחו את הסלולארי שלהם ויצפו בלייב, בפריצות של מהדורות החדשות ובשידורים מגומגמים של כתבים שיודעים רק לומר כי ככל הנראה ועל פי עדויות ראשונות, ראביי אוף ליובאוויטש איז היר אגאיין. הוא חי וקיים ומתפלל, ברגעים אלו ממש ב-770 איסטרן פארקווי, ברוקלין ניו יורק. במילים אחרות, המשיח התגלה.

בעוד המהומה בחוץ מתגברת, בתוך 770 תשרור דומיה דקה, אפשר לשמוע סיכה נופלת באולם הענק. הרבי נושא כעת מאמר. בקול ברור, צלול וחד אומר הרבי דברים בלשון הקודש וחסידים זריזים מתרגמים סימולטנית את הדברים לכל השפות.

בנתיים, הדוחק והצפיפות יתרבו, עוד ועוד חסידים ינהרו פנימה, חלק יתעלפו, חלקם ידחפו קדימה וחלקם אחורה. צפיפות כמו שרואים בתשרי אבל פי כמה וכמה. ואז הרבי יורה לסדר טור, ארוך ומתפתל כנחש וירמוז לכמה חסידים לארגן מעמד כוס של ברכה. תוך שניות יימצאו כמה וכמה בקבוקי יין, וודקה, בנדיקטין ומה שיש בהישג יד, העיקר שלא למצמץ, שלא לעפעף, שלא לאבד את הרגע, שלא להתעורר ולגלות שהיה זה אך חלום. אבל לא, זו המציאות. הרבי עומד ומוזג "לחיים לחיים", מחייך לכל חסיד, מברך ואומר לכל חסיד את מה שרחשי ליבו השמיעו לו בכל הזמנים: הרבי חי וקיים, והגאולה הגיעה.

יום אחד זה יקרה. אולי לא ככה, אולי בצורה קצת אחרת, אבל זה יקרה. אולי כבר היום. שנזכה.