ב"ה.

לפני שש שנים. שביעי של פסח אחה"צ. שנת הקהל. ישבנו אצל סבתא בכפר חב"ד, אכלנו מצות, שתינו יי'ן ואמרנו שזוהי סעודת משיח. מנוחה רחל שלנו היי'תה אז בת 6. בפשטות ובתמימות של ילדה, הדבר לא כ"כ הסתדר לה בראש, ולתדהמת כולם, קבעה בקול: "זה בכלל לא סעודת משיח!" ומיד המשיכה והסבירה: "סעודת משיח זה עם שור ולוויתן!…".

ילדה קטנה בת 6. ילדה קטנה, שרק שבוע וחצי קודם סיפרו לה ש"אמא עלתה לשמיי'ם להביא את המשיח". ילדה קטנה שמחכה כ"כ יפה ובסבלנות לרגע הזה שאמא כבר תחזור…. יחד עם משיח כמובן, שאותו היא הלכה להביא… ילדה קטנה שכשרואה שכבר עברו כמה ימים ואמא לא חוזרת היא שואלת בתמימות את אבא: "כמה זמן לוקח לאמא להביא את המשיח?!"… והילדה הקטנה הזו גם יודעת, יודעת ובטוחה(!), שבסעודה של המשיח יהי'ה שור ולוויתן!! ולא רק מצות ויי'ן… בסעודה של המשיח היא תשב ליד אמא, וזה יהי'ה בירושלים!! ולא בבית של סבתא בכפר חבד…

היום מנוחי שלנו כבר בת מצווה! היום היא כבר גדולה ומבינה מהי סעודת משיח שעורכים בשביעי של פסח. אבל עדיי'ן היא מחכה. מחכה ומצפה בקוצר רוח (כבר לא כ"כ בסבלנות…) לרגע הזה שהמשיח כבר יגיע! המשיח שמגיל אפס היא מחכה לו. המשיח שהיא הכינה תוף לקראת בואו. המשיח שכל הזמן מדברים, מספרים ולומדים עליו בבית, בגן, בכיתה. המשיח שבגיל שש הקב"ה נתן לה עוד סיבה טובה(?) לחכות לו. היא ממשיכה לחכות לסעודת משיח האמיתית! בפורים היא אפילו התחפשה למלצרית בסעודה הזו, עם שור הבר ולוויתן. גם יי'ן הי'ה לה, יי'ן המשומר.

עכשיו, כשמנוחי כבר יודעת מהי סעודת משיח שאלי'ה התכוונו אז. עכשיו הגיע תורינו להכריז ולקבוע את מה שהיא הכריזה וקבעה לפני חמש שנים. זה בכלל לא סעודת משיח!! סעודת משיח היא עם שור ולוויתן!! אנחנו רוצים סעודת משיח אמיתית! ולא ב'כאילו'… סעודת משיח כפי שמתקבלת בראש של ילד קטן. סעודת משיח בפשטות. סעודה שהאור של משיח שיאיר בה יהי'ה גלוי ונצחי! ולא יעלם אחרי החג…. סעודה שבה מנוחי תשב ליד אמא! וגם סבא יהי'ה שם.. וי'היו שם כוהנים ולוויי'ם!… והאבות!… וכל הרביי'ם!… והרבי מלך המשיח ישב בראש השולחן!… בקרוב ממש!

ריבונו של עולם! אנחנו מחכים ליום הזה בכל רגע ונשימה! אנחנו לא צריכים עוד סיבות ח"'ו כדי לחכות! די מספיק! מה התועלת של אריכות הגלות לאחר שסיי'מנו כבר הכל?! דורשים גאולה!!

מספרים, שביום שהמשיח יגיע, יודיעו לכולם שהנה הרגע המיוחל הגיע! ובעוד כשעה(!) משיח יתגלה. כולם ירוצו מבולבלים להכין לו איזה מתנה… והנה מגי הרגע ומשיח מתגלה במלוא הדרו. כל אחד ניגש לפי הסדר, אומר לו שלום עליכם ומגיש לו מתנה. אחד אומר לו איזה פלפול בנגלה.. ומתנצל שאם הי'ה לו יותר זמן הוא הי'ה מכין משהו יותר רציני… אחד מגיש לו ספר שכתב, ואומר שאם משיח הי'ה מגיע עוד חודש, הוא הי'ה מספיק יותר… אחד מנגן לו איזה ניגון, וגם טוען שאם היו נותנים עוד כמה שעות, הי'ה מגיע עם משהוא יותר מכובד. ואז מגיע תורם של החבדניקים והם מגישים למשיח כוסית קטנה עם קצת משקה, ואומרים: "אם היי'ת מגיע עוד כמה דקות, אז גם זה לא הי'ה נשאר….:)

שנה שעברה באמצע הנקיונות לפסח, שמתי לב שהתופים שתלויי'ם בסלון (אותם הכנו וקישטנו לגאולה כשהיי'נו קטנות מאד) כבר ישנים, מתמלאים אבק ונהרסים. אמרתי לאחותי שעד שמשיח מגיע, עוד מעט כבר לא ישאר משהו מהתופים האלה… צריך להכין תופים חדשים ויפים! אבל אז מיד חזרתי בי ואמרתי, לא!! לא נכין חדשים! כשמשיח יבוא, אנחנו נבוא עם התופים האלה(!), ונאמר לו, "אנחנו הכנו תופים כבר מזמן! היי'נו מובטחות ובטוחות שתגיע! חיכינו וחיכינו והמשכנו לחכות, להאמין ולבטוח! וההוכחה כמה חיכינו היא התופים עצמם(!), פעם הם היו חדשים ויפים אבל הם כנראה המתינו יחד אתנו ולכן הם נראים ככה… אנחנו ידענו שניגאל ולכן הכנו תופים אבל משיח הוא זה שהתעכב… מה שנקרא, אם היי'ת מגיע עוד מעט אז גם זה לא הי'ה נשאר…

שנזכה לחגוג את שביעי של פסח עם סעודת משיח האמיתית! כמו שנתפסת אצל ילד קטן. סעודה כזו שגם תינוק יבין שזו סעודת משיח! כי כולנו בעצם ילדים. ילדים של הרבי. ועוד לפני החג, נעלה כולנו לירושלים עם התוף ביד. נתופף, נרקוד, ונשיר: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

ילדה קטנה שמחכה. וגם מאד מתגעגעת…