מאת: חסידה הלוי

זה היה לפני שנה.  סיימתי לקרוא את הספר החשוב והמרגש 'מאה ילדים שלי' מאת לנה קיכלר-זילברמן.

לנה, אישה צעירה ששרדה את השואה לאחר שאיבדה את כל בני משפחתה, מגיעה לבית הוועד היהודי בקרקוב בשנת 1945 ומוצאת בו עשרות ילדים קטנים, חולים ומוזנחים, מפוחדים וכואבים, שאיבדו את הוריהם ואת כל בני משפחתם. היא אוספת ומשקמת אותם ומקימה עבורם 'בית ילדים'בעיירה זקופנה שבדרום פולין. שם, לנה מחזירה לילדים את האמונה בבני האדם ובעולם הטוב שברא הקב"ה. באהבה ובחום, ברכות ובתקווה, היא משיבה להם את העדינות ואת השמחה, ומרפאת את סימני האכזריות והרוע שחוו בזמן המלחמה.

לנה עם הילדים בתל אביב

סיימתי לקרוא את הספר ועיני נמלאו בדמעות. "כמה טוב יכול לעשות אדם אחד בעולמנו?" חשבתי, ומיד עלה בי הרצון למצוא את מקום קבורתה של לנה ולעלות לקברה.

"מדוע שלא אעלה לקברה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה…זה צריך להיות מתישהו עכשיו…" הרהרתי.פתחתי את היומן ולהפתעתי גיליתי שיום הזיכרון לשואה ולגבורה חל למחרת!

מיד התחלתי בחיפוש הפרטים. התקשרתי לחברת קדישא בבית הקברות בחולון.

"אני לא מוצא אותה" אמר לי הרב מיכאל, מעברו השני של הקו. אולי יש לה שם אחר?" "תנסה, לנה או לאה קיכלר, או זילברמן, או שניהם" אמרתי והוא הבטיח לחזור אלי עם פרטים. בצהריים הגיע הטלפון המיוחל. "מדבר הרב מיכאל, מצאתי אותה.              לאה זילברמן, גוש 7, אזור 3, שורה 38, קבר 1."

"איך אמצא אותה?" שאלתי. באינטרנט גיליתי שיש בבית הקברות למעלה מ 200,000 קברים.

"תבואי אלי בבוקר ואתן לך מפה, את יכולה גם להוציא באינטרנט". שמעתי לעצתו של הרב.

נכנסתי לאתר של בית הקברות והדפסתי את המפה. הכנתי את הדברים שרציתי לקחת איתי לנסיעה: תהילים, נר נשמה, גפרורים, ובקבוק מים. למחרת בבוקר, נסעתי לבית הקברות "הדרום" בחולון.

לנה עם הילדים לפני העליה לארץ

צפירה נשמעה כאשר סידרתי את הדברים שהיו בידי, על גבי ספסל בכניסה לבית הקברות. הרכנתי את ראשי. חשבתי על קורבנות השואה, על הגיבורים, על מסירות הנפש של יהודים לקיים את יהדותם, על הילדים המסכנים, על הקור המקפיא, החותך בבשר ובנשמה, על אכזריות הנאצים ימ"ש.

ובמיוחד חשבתי על לנה הגיבורה, הטובה והאמיצה.

בשער בית הקברות נגלתה לעיני מפה גדולה עם  מספרים וחצים. הבנתי שהדרך תהיה ארוכה. הסימונים לא נראו מספיק ברורים. איש מבית הקברות רכוב על אופניים עצר לידי. "צדקה, גברת?"

"כן,"  אמרתי והוצאתי שטר של 50 ₪. "אין לי כסף קטן" התנצלתי "זה בסדר, יש לי עודף" אמר.

"אולי תוכל לעזור לי?" שאלתי "אני מחפשת קבר של אישה צדיקה בשם לנה קיכלר, יש לי כאן את כל הפרטים, היא הצילה הרבה ילדים בשואה."

"בטח, היו אצלה אתמול, שמעתי אליה". אמר האיש, והתחיל להסביר לי לאן עלי ללכת. "קחי את הפלאפון שלי, אם תסתבכי" הציע באדיבות.

השמש בהקה. עברתי בין השורות הארוכות של הקברים שזהרו בשמש. שמות אלמוניים, דמויות שצויירו על גבי מצבות ענק שחורות, אנדרטאות לקורבנות שלא נודע מקום קבורתם. קהילות וחסידויות ידועות יותר ופחות, מרחבי פולין.

הגעתי לאזור 7 גוש 3.

"אבל היכן שורה 38?". ראשי קדח מחום, לגמתי מעט מים מבקבוק שהבאתי איתי, והחלטתי לצלצל לאיש.

"אני לא מוצאת אותה" אמרתי. "אני נמצאת באזור 7 גוש 3, אבלאני לא רואה אותה."

"חכי לי, אמר האיש בנדיבות "אני כבר בא, אל תזוזי מהגוש".

חיכיתי לו.

מרחוק ראיתי אותו רכוב על אופניו בין שבילי הקברים, מתקרב לעברי.

"תני לי לראות מה כתוב לך בדף" אמר.

 הושטתי את הדף שהדפסתי מהאתר על מיקום הקבר.

"היא חייבת להיות כאן" הוא התחיל ללכת לאורך השורה. צעדתי אחריו מקווה למצוא את לנה, הגיבורה שלי. הגענו לקצה השורה ושוב חזרנו, לא מצאנו אותה, אבל קיווינו שהמידע שבידנו נכון והחלטנו לשוב על עקבותינו.שוב צעדתי אחריו. שקט היה מסביב.

"בשנה שעברה היו כאן הרבה יותר אנשים" הוא העיר. "משלמים לי טוב החבר'ה שבאים לאנדרטאות, אני מסדר להם אשכבה של כל הקורבנות, קורא את כל השמות, זה לוקח זמן."

"תזכה למצוות" אמרתי

"ברוך ה'. יש לי פרנסה טובה. אני מכיר כאן כל קבר, תאמיני לי." המשכנו ללכת.

ואז ראיתי אותו מסיט שיח קטן ואומר "הנה היא! ידעתי שהיא כאן"

"הנה את, לנה" אמרתי בשמחה והבטתי במצבה המוזנחת, עם השיח שהסתיר לגמרי את החלק העליון שלה.

"את יודעת גברת, זה אסור, לפי ההלכה, זה אסור שהעץ יסתיר את המצבה, אני יכול לסדר לך את זה אם תשלמי לי. זו תהיה המצווה שלך, גברת"

המצבה הייתה מוזנחת. בחלק העליון הועמד סלע שחור ועל האותיות ל _ ה. לא ידעתי איזו אות חסרה, נ' או א', אך הרגשתי צער על ההזנחה של המקום. הבטתי בשם שלה שהיה קבוע במלואו במצבה התחתונה "לנה קיכלר זילברמן, בת אליהו". הופתעתי לגלות שדבר לא נכתב על פועלה ומעשי הגבורה והחסד שלה.מעל שמה כתוב היה "סופרת" ותו לא.

"סופרת??" הבעתי בקול את תדהמתי, "זה מה שכותבים על לנה קיכלר? אישה שהצילה כל כך הרבה ילדים? סופרת?"

סיכמנו על 70 ₪. הוא הוציא מתוך שקית שהייתה תלויה על כידון האופניים, מסור ידני והחל לגזום את חלקי השיח משני צידי המצבה. בינתיים הלכתי למלא מים מתוך ברז שעמד בשביל שליד, והתחלתי לנקות את המצבה. הנחתי את תיקי הקטן על הריצפה, והוא תלה את הג'קט שלו על אחת המצבות שליד.

לאט לאט נגלתה המצבה לעיננו.

היה נדמה לי שהארנו במעט, את פניה היפות של לנה. הדלקתי נר נשמה. ברכתי אותה על כל פעולותיה הנשגבות. על אומץ ליבה, טוב ליבה, נחישותה, רגישותה, חכמתה, אמונתה בילדים, בבני האדם, בעולם הטוב שברא הקב"ה. ביקשתי שתהיה מליצת יושר עבור עם ישראל.  קראתי את אותיות שמה מפרק קיט בתהילים בצירוף אותיות נשמה.

אחר כך בחרתי באחת מהתפילות שאומרים על קברי צדיקים, והתאמתי אותה במיוחד בשביל לנה. גם שיר שרתי לה.

הנחתי את ידי על שמה היקר, החרוט על המצבה ונישקתי את אצבעותיי. "אשתדל לבוא בי"א באב" אמרתי, "יום השנה שלך, להת' אישה יקרה, מנוחתך בגן עדן".

נפרדתי מלנה.

הלכתי בין השבילים הרבים מוקפי המצבות הלבנות אל היציאהמבית העלמין.

לפתע שמעתי רשרוש מאחורי. בתחילה לא הסבתי לכך תשומת לב מיוחדת. אבל הרשרוש לא הפסיק. הבטתי לאחור. שקית סופרמרקט פשוטה,ריקה, בצבע וורודהתגלגה מאחורי. המשכתי ללכת והשקית מתגלגלת אחרי בשביל. הרוח התחזקה והשקית התרוממה וריחפה מעל לקברים הלבנים והמצבות שבהקו באור השמש החמה, מעלה מעלה כמעין פרח וורוד ויפה, פרח מנחם.

יהי זכרה ברוך.