לאורך כל היום שישי, "קמצנו" על הבטריה כדי לשמור אותה, כי היא ממש לא מיועדת להפסקה כזו ארוכה. אז רק מאוורר אחד, ומטחנה לכמה דקות מדי ארוכות, ופוד פרוססור, שאני עומדת היסטרית עם הירקות מוכנים לדחוס, כדי שזה יהיה הכי מהר והכי פחות דקות, כדי לא לגזול חשמל יקר מהבטריה.
העוזרת טענה שב5 תגמר ההפסקה. בעיתון היה כתוב 7 (אחרי כניסת השבת).
החום מגיע ל40 מעלות, אבל מי שם לב. הדאגה שלי היא, שיש אורחים ואני רוצה חלות טריות לליל שבת ולא רק חלות מהפריזר.
אני מכינה בצק וקולעת לתבנית קטנה של הטוסטר אבן.
לקראת 5, בעלי ואני מקיימים התייעצות הזויה:
עוד שעה וחצי שבת. הבטרייה כבר עובדת 10 שעות. אין הרבה סיכוי שיש בה מספיק כוח. אנחנו צריכים : להדליק עליה טוסטר (יש סיכוי בכלל שזה ידלק? זה המון חשמל!) ומיחם (בלי נס קפה בשבת בבוקר???) ומשאבה (שלא נתקע בלי מים בברזים).
מה קודם למה?
מצחיק, הא?
אני מחליטה , שהאורחים קודמים לנס קפה שלי. אז קודם הטוסטר.
מכבים את הכל. את המאוורר, את המקרר. מרימה את המתג בחשש.
הטוסטר נידלק. ועובד… ועובד…
אני מסתובבת סביבו עם ספר תהילים ביד. רבונו של עולם, שרק הבטריה לא תתחיל לצפצף….
בבית חב"ד מתפשט ריח החלות של שבת. אני בודקת שוב ושוב את התנור עד שמחליטה שהצבע מספיק. סוגרת את התנור, יש!!!
רצה למיחם. מדליקה. יהיה נס ונס קפה לשבת בבוקר?
אני מחכה בחשש לצפצוף של הבטריה שמבשר שזהו.
הצפצוף לא מגיע רק קול בעבוע המים. המים רתחו. יש נס (+נסקפה).
יופי. מהר את המשאבה.
בצלאל מדליק את כל האורות בבית. המיחם על חום "שבת".
אני מדליקה את נרות השבת.
5 דקות לפני 7.
הבטריה מצפצפת.
אוח!! תחכי עוד כמה דק-ות, בבק-שה!
היא משתתקת וחוזרת ומצפצפת וחוזרת ושותקת (כנראה הטרמוסטט של המיחם מפעיל גם אותה…)
אבל הבית מואר, והבטריה אינה קורסת.
המחוג כבר עבר את 7. נו???
1912. החשמל חזר!!!! המזגנים חוזרים לעבוד.
19:30 לבית חב"ד נכנסים האורחים. כמובן יותר ממה שחשבתי.
בית חב"ד צונן ומואר, החלות החמימות מחכות תחת הכיסוי.
והברכה בעיסה ובאוכל, כרגיל. נשאר גם לאורחים המזדמנים של מחר.
שבת שלום ומבורך, הודו לה'!