אפתח בחוויה אישית. זכורני, בהיותי נערה פוחזת ועולת ימים בבני עקיבא, עת יצאתי לסמינריון הדרכה הכריז אחד המדריכים בערב שבת כי החוג שהוא יעביר (היה קטע כזה, "חוגים") יעסוק בשאלה- "למה משיח לא יבוא היום, וגם לא מחר". כמובן שהלכתי, פחות בגלל הדחיפות של הנושא ויותר בגלל מגניבותו של המדריך וכו'. אבל כשישבתי שם, שמעתי הרצאה מלאת להט שעניינה- משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן.

כך, באיצטלא בני עקיביסטית ועטוי כיפה עבר הבחור בריש גלי על אחד מ-13 עיקרי האמונה של הרמב"ם, ועוד העז להביא דף מקורות לעזרתו כשבני נוער להוטים ומעריצים תולים בו עיניים של עגל ומתפעלים מה"מהפכנות המחשבתית".

לא יודעת מה נסגר עם הבחור הזה, אבל דבר טוב אחד יצא מהעניין: לראשונה, התוודעתי למושג משיח. עד אז, למעט שירת 'אני מאמין' בטקסים וכד' מעולם לא עסקתי בנושא, זה לא עניין אותי,לא חסר לי, לא דיבר אלי,וספק אם היה מדבר אלי אילולי אותו "חוג". לא שמאז הפכתי לחוקרת בנושא, אבל התקדמנו ב'ה. ובכן, מה העניין הזה עם המשיח, ולמה זה דחוף לכמה מאיתנו במיוחד?
לכאורה, עזבו אותנו. תנו לחיות בשקט,בית עבודה ילדים, שני דגים וכלב. מה רע בעולם הזה כמו שהוא? כלומר,רע בו אבל מסתדרים. וחוץ מזה, "תפח רוחם של מחשבי קיצין" לא ככה? בקיצור, למה זה טוב?

אז נחזור לעניין נשיא הדור. סוכם כבר שחייב שיהיה מנהיג לדור, סוכם כי כל דור חייב אחד כזה ו שהוא צריך להיות קצת יותר מאשר רב של קהילה מקומית.
עוד דבר אחד שצריך לסכם הוא כי לכל מנהיג בכל דור, ישנו פוטנציאל להיות משיח. ממש ככה. "ניצוץ משיח" או "בחינת משיח" קוראים לזה. נקח את זה עוד צעד קדימה ונאמר כי למעשה לכל אחד מאיתנו יש ניצוץ משיח בנפש פנימה, מעין נקודת חיבור שמהבהבת לתחנת הממסר, שהיא למעשה, הנשמה הכללית, משה רבנו שבדור וכעת- בחינת משיח, ואם היא לא מכוסה בקליפות עבות מידי, היא מהבהבת, ומקבלת איתות בחזרה. זו הנשמה שלנו.

עכשיו. העניין הזה של משיח, הוא קצת חמקמק. הרבה נרתעים בכלל מלהתעסק עם המושג כי זה אוטומטית מתוייג באותה רובריקה תחת : הזוי, קיצוני ויש המהדרין להוסיף- אלים ו/או משוגע. העובדה כי לאורך הדורות, משיחי שקר רבים הוליכו שולל עדר של מאמינים, לא תרמו ליוקרתו של המושג, וחז"ל, שהתעסקו בנושא תוך צמצומו לזמנים בלתי ידועים (ע"ע ימות המשיח) ולבעלי ידע מסוים מאוד, גבוה ביותר בתורות רוחניות, צמצם עוד יותר את המעגל.

אבל האמת היא- שמבחוץ, משיח הוא איש רגיל. גם התגלותו, לא אמורה להיות מלווה בסערת ברקים, רעמים, סופת אש וברד מתלקחת בו. האדמה לא תרעד. אל תתבאסו, אבל הרמב"ם קורא "טפשים" למי שמצפה שכך זה יקרה (ציטוט: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים")
מה שכן חייב לקרות, זה התקיימות של כמה תנאים בסיסיים אותם קובע הרמב"ם באותו אחד שמועמד להיות משיח, או "בחינת משיח" ועמידתו באותם תנאים הופכת אותו ל "משיח בוודאי". כלומר- הפוטנציאל, ומימושו.
מה הם אותם תנאים?

כך קובע הרמב"ם בחיבורו הפנומנאלי "משנה תורה", בהלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א:

1. ואם יעמוד מלך מבית דויד
2. הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה,
3. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה,
4. ויילחם מלחמות ה'–הרי זה בחזקת שהוא משיח:

אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל–הרי זה משיח בוודאי.

כלומר, מי שהוא בחזקת משיח חייב לימוד בתנאים הבאים: שייחוסו מגיע עד לבית דוד, שהוא עצמו הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו (ולא ממציא חס ושלום תורה חדשה), שהוא לא מסתפק רק בעצמו אלא מנחיל ענייני תורה ומצוות לכל העם (וייכוף כל ישראל- תשובה מאהבה), ויילחם מלחמות ה'- מכריז על אמונת ה' בעולם, נלחם בכל מקום שמכחיש אלוקות, ומבצע פעולות אופרטיביות בעניין (לא בהכרח עם רומח וחנית) – הרי זה *בחזקת* משיח.
ואם הצליח, וניצח במלחמת ה', ובנה מקדש במקומו (מה זה במקומו? הרמב"ם היה יכול לכתוב- במקומו, בירושלים. לא , הכוונה היא למקדש, במקום בו נמצא המשיח שזה תחילת התהליך שסיומו בית מקדש שלישי שירד בנוי ומשוכלל מן השמיים, בעיר הנצח), וקיבץ נדחי ישראל?
סבבה, התקבלת. "הרי זה משיח בוודאי".

עוד אומר הרמב"ם שם בלשונו הנחרצת: "המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל…
וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו–לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו: " כלומר, זה יקרה, וחובה עלינו להאמין בזה, כפירה ברעיון זה היא כפירה לא רק בדברי הנביאים בכל הדורות, אלא במשה רבנו גדול הנביאים, ובתורה כולה.

אך מעבר לחיוב ההלכתי, הבה נערוך הצבעה: מי בעד שיהיו מחלות בעולם? מי מעוניין במוות, רוע, זדון, שנאה? מישהו מוכן לחתום על עוד 100 שנים של סכסוכים עולמיים, איומים כלכליים ובטחוניים, אינטריגות ושקרים, דעאש ושאר תופינים?

לא, אה?
משום מה, התרגלנו לחשוב שככה זה צריך להיות וזה העולם, כי זה מה שנולדנו אליו. למעשה, זה ממש לא נכון. מדובר בעונש. העונש הראשון על החטא הראשון, חטא עץ הדעת, שבו חדר הארס של הנחש הקדמון (יש גמרות מרתקות בנושא) והתלבש בדמות הרוע, שמביא לכל הדברים השליליים בעולם. הרוע הזה, אינו מחויב המציאות! בזמן החטא, היה מה שנקרא בשפה הקבלית "שבירת הכלים" וניצוצות של קדושה התנפצו והתפזרו בכל העולם והיה צורך "לברר" אותם ולהחזיר אותם למקורם הרוחני העליון. עזבו איך עושים את זה (תורה ומצוות, בקצרה) העובדה היא כי "הסתיימה עבודת הבירורים". כך אומר הרבי. אין לנו יותר מה לתקן ולברר. התיקון של העונש נסתיים. נגמרה העבודה. וכמו ילד שנמצא בעונש, אנחנו צריכים לרצות לצאת כבר מהפינה הארורה הזאת של הגלות, ולהצטרף לחגיגה האמיתית אך בטעות פתחנו את תסמונת האישה המוכה ואנחנו מזהים את הגלות כמציאות מובנית. מה שהרגל יכול לעשות…

אבל גם הרגלים צריך- ואפשר לשנות. ולכן משיח משמעותו- מציאות טובה יותר. גאולתית. תמונה בהירה יותר, צבעים חדים יותר, טעם חזק יותר ובקיצור, חיים משודרגים. חז"ל עוסקים רבות בעניין מה יהיה ואיך יהיה בימות המשיח. האם נחיה בעולם אוטופי או שמא הכל ישאר כשהיה (כן, ממשיכים ללכת לעבודה  ) ורק דברים מהותיים ישתנו ונוכל לראות את המציאות לאמיתותה. ומה יהיה עם תחיית המתים? לא נכנס לכל זה למרות שיש תשובות מפורטות על הכל, ורק נתכנס למסקנה הבאה, אנחנו מחוייבים להאמין במציאותו ובהתגלותו של משיח, כי זה אחד מעיקרי האמונה היהודית, ואם אנחנו טמעים אז רצוי שנבין: זה כדאי לנו!