-
גולשת: כיצד אסביר לאבא שלי שבחב"ד זה אחרת
הוא אומר שהוא מרגיש שזה בלי תוכן בלי מטרה כל הזמן צריך רק לעשות עוד ועוד ואף פעם זה לא בסדר! אף פעם לא מספיק! התקדמת? תתקדם עוד... ועוד... כאילו אנחנו באיזה מרוץ בלתי נגמר לא נותנים זמן לעצור קצת, לחשוב... למה אני עושה את זה?? • גולשת צעירה משתפת בשאלה שהפנה אליה אביה, ואינה יודעת כיצד לענות ולהסביר לו את המהות האמיתית של חב"ד • לשאלה
יש שאלה שמציקה לאבא שלי ואני מנסה לענות עליה ולא מצליחה.תמיד בחב"ד הרבי דורש עבודה והתקדמות. אף פעם לא להישאר באותו מקום..איך זה מסתדר עם זה שצריך גם לעשות את הדברים עם כוונה, ולא כי "ככה צריך אז אני עושה" ?הכוונה מובנת?זאת אומרת, כשיש כל כך הרבה דברים לעשות ולהתקדם בהם, איך אפשר להכניס בהם כוונה?כך שנעשה כל דבר עם כל הנשמה, ולא כמו רשימת מטלות שעושים וי על כל דבר שביצענו?לכן אנחנו לא מהדרים בהרבה דברים.כי הוא אומר שהוא מרגיש שזה בלי תוכן בלי מטרה כל הזמן צריך רק לעשות עוד ועוד ואף פעם זה לא בסדר! אף פעם לא מספיק! התקדמת? תתקדם עוד… ועוד…כאילו אנחנו באיזה מרוץ בלתי נגמר לא נותנים זמן לעצור קצת, לחשוב… למה אני עושה את זה??אני רוצה קצת לשנות לו את ההסתכלות להראות שבחב"ד זה אחרת.אנחנו חוזרים בתשובה ואולי הוא חושב שבגלל שאני לומדת בבי"ס חב"ד אז יש לי תשובות להכל… לצערי לא..אז מה אתם אומרות?אשמח שתגיבו ותגידו מה דעתכן 🙂כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
הגדלה
יחי המלך המשיח!
ברוכי!!! איזה מהמממםםםםם!!!!
(אהבתי את ה-"יחי" בסוף:-q)
🙂 גאה בך.
חחח פנינה יפה!! יישר כויח
גולשת יקרה ואהובה!
שאלה מצויינת ומעוררת חשיבה שאלת.
הרבי במאמר "לא תהיה משכלה" מסביר כי אכן תכליתינו היא קיום תורה ומצוות מתוך תענוג ועליה מחיל אל חיל. זוהי דרגת בן. אך הדרך להגיע לשם עוברת דרך דרגת העבד – שעושה את הדברים גם ללא רצון פנימי. קיום מצוות שכזה הוא אכן משמעותי, כיון שהמצוות הן הוראה אלוקית יש בכוחן לפעול בצורה נצחית ובכל מצב.
אבל כמו שאמרנו התכלית היא להתקדם ולזוז מהמקום הנמוך של עבד ש"עושה טובה" ו"אין לו כח לזה" למקום של הבן שמחובר לאביו המלך, חש את צרכיו ודואג למלאות אותם מכל הלב ומתוך אהבה ורצינות גדולה. הרבי מסביר לנו כי כל יהודי יכול ומחוייב להגיע לקיום מצוות מתוך תענוג וחיות, אם כן השאלה המתבקשת הבאה היא איך מגיעים לשם?
בכדי לענות על כך צריך להבין תחילה עניין בסיסי וחשוב. האדמור הזקן כבר כותב לנו בהקדמה של ספר התניא כי ישנן 2 דרכים: קצרה וארוכה או ארוכה וקצרה.
לדוגמא אדם שחובב מוזיקה של זמר מסויים שמצליחה לגעת בנשמתו ולעורר אצלו חוויות עמוקות והוא משתוקק להגיע למקומו של הזמר. כאשר הוא שומע דיסקים והולך להופעותיו זה נותן לו תענוג זמני שצריך לתחזק אותו כל הזמן. הדרך הזו היא קצרה וארוכה. היא מעוררת אותו במהירות וללא הרבה מאמץ אבל לא מביאה אותו אל היעד קרי- הופכת אותו לזמר.
בכדי להפוך לזמר נדרשת דרך ארוכה וקצרה. יש לעבוד קשה וללמוד בצורה מסודרת פיתוח קול, ניגונים, תוים, סגנונות, מבנים, סולמות ועוד. כאשר יעשה זאת יגלה את הכישרון בתוכו ולא יצטרך לניגוניו של הזמר אלא יוכל ליצור אותם בעצמו.
כך גם אצל היהודי דרך קצרה וארוכה זה דברים שמעוררים אצלינו בקלות חוויה חיבור ותענוג מאלוקות כמו למשל איזה וורט חסידי או צפייה בוידאו של הרבי. אך החוויה הזו היא כמו ניצוצות, מתמוססת לאחר זמן קצר. בחסידות זה נקרא "אתערותא דלעילא" התעוררות שבאה מבחוץ אך כיון שלא עבדנו עליה היא לא הופכת לחלק מאיתנו.
בסופו של דבר הדרך שהופכת את הריגוש לעיקר לא מובילה אותנו אל המטרה שהיא חיבור עמוק נצחי ואמיתי לאינסוף ב"ה.
רצונו של הקב"ה עליו מדבר הרבי בכל עת מצוא הוא שכל יהודי יהפוך לזמר ויוצר המפליא להוריד לעולם עוד ועוד מנגינות חדשות של אור אלוקי. שכל יהודי יהפוך להיות "כספומט" של אלוקות בעצמו. ולא יעמוד בתור כל יום מחדש לקושש כמה שקלים. אז החיות שלו בעבודת ה' תהיה יציבה בלי חוסרים פתאומיים בכוחות. בחסידות זה נקרא "אתערותא דלתתא" התעוררות על ידי עבודת ויגיעת האדם.
בכדי להגיע לזה יש ללמוד תניא. כמו בבניית בניין יש להתעמק ביסודות לוקח זמן עד שמתחילים לראות את הבניין נבנה ומתקדם לגובה. כך לימוד התניא לא מדליק בך מיד ניצוצות סוערים של התלהבות אבל דווקא ע"י העמקה בו בצורה מסודרת תגיע ליעד – ליציבות רגשית וחיות הולכת וגדלה בעבודת ה'.
נקודה חשובה נוספת. הרבי מסביר כי לרובינו מומלץ להתחיל מתוך התניא דווקא באיגרת התשובה ומדוע?
אם נחזור למשל הבניין כאשר קבלן רוכש שטח לבנייה נדרשת הכשרת הקרקע לבנייה. עוד לפני העמקת היסודות יש ליישר את הקרקע, לפנות סלעים, לנכש עשבים שוטים ורק אז אפשר לחפור יסודות ועליהם לבנות.
כך גם אנו מכיון שבמהלך חיינו עברנו עבירות שיצרו בנו רגשות שליליים שהם כהרים וסלעים על ליבנו. נדרש תחילה לטפל בשכבות האוטם הרוחני שהצטברו על ליבנו שאם לא כן כל הבניין האישיותי-רגשי שלנו בסכנת קריסה מתמדת. לשם כך כתב לנו האדמור הזקן את איגרת התשובה שנותנת לנו כלים לפינוי וניקוי הלב מהטומאה קרי – תפיסות מעוותות שמובילות לרגשות שליליים. ומשם כבר הדרך סלולה לבנייה יציבה ונצחית של עבודת ה' מתוך אהבה ויראה.
(למי ששואל מדוע אם כן אגרת התשובה לא נכתבה ראשונה התשובה היא מכיון שעבירות אצל חסידים בדורו של אדמור הזקן היו הרבה יותר נדירות ולכן יכלו להתחיל ישר לבנות יסודות. ומידי פעם מי שנפל עבד על פי איגרת התשובה וכך קם והמשיך).
לסיכום: אכן המטרה היא להגיע לעבודת ה' מלאי אנרגיה לשם כך יש לעבוד באופן יסודי בלימוד התניא בכלל ואיגרת התשובה בפרט . אך כמובן גם אם עוד לא הגענו לשם חשוב לדעת כי בכל מצב קיום תורה ומצוות הוא חשוב ועבודה מתוך קבלת עול ו"אתכפיא"- כפיית הרצון האגואסטי האוטומטי מביאה ל"פיצוץ מבוקר" של סלעי הישות וככל שנפוצץ יותר סלעים כאלה בתוך הלב כך השטח המוכשר לבנייה יהיה גדול יותר ויביא בהמשך לבניית מגדל רב קומות של קדושה.
שנזכה לחזות תיכף ומיד ממש בהתגלות הרבי משיח צדקינו שיבנה את הבית הגדול הקדוש והנורא בית המקדש שירומם את בניין אישיותינו מעלה מעלה לדרגת "ועמך כולם צדיקים".
באהבה גדולה והצלחה רבה ומופלגה לך ולכולנו.
יעל אברהם.
צריך להתקדם קודם כל בקבלת עול, שאתה כבר עושה את רצון ה' רצון הרבי וכ' אתה צריך להבין מדוע אתה עושה את זה, כי לעשות בלי להבין מוריד מהערך האמתי של הדבר. ברגע שמבינים מקבלים "מפה" על התכנית האלוקית ומה כל מעשה פועל בשביל זה צריך ללמוד תניא… וכשיש תהיה לחזור למקום של קבלת עול ואז לנסות להבין
מקווה שזה יעזור לך… בהצלחה!(:
פנינה, חזק על התשובה!!!!!!!!!!
גאה בך!!(-;
חחחחחח תמי חזזזקקקק!!!
שאלה חזקה!
אז התשובה היא:
ראשי התיבות של המילה חבד זה חכמה בינה דעת. זה אומר שכל מצווה שחסיד חבד עושה זה עובר את: החכמה-שזה הנקודה הכי מתומצתת של המצווה. ואז הוא מוריד את זה לבינה-בעצם הוא לוקח את הנקודה ומתבונן בה רואה אותה מכל הצדדים שלה מכל הבחינות והצורות. ואז זה יורד לדעת-להרגש לרגש שבלב, ואז העשיה, היא באופן טבעי מתוך רגש וכוונה! אבל ליפני כל זה, לפני כל החכמה והבינה והדעת. יש את האמונה אמונה מוחלטת בה', ברבי ,בתורה במצוות. הבסיס הוא אמונה- הבסיס זה העשיה של המצווה אח"כ זה עובר את כל החכמה בינה ודעת.
נכון לחסיד אין חופש!תמיד צריך להיות בעלייה… זה כלל, או שאתה עולה או שאתה יורד אף פעם לא נשארים באותה דרגה. אז אני מעדיפה להיות בעלייה(לא יודעת מה איתכם).ואין חופש לחסיד כי חסיד תמיד צריך להיות פעיל!או עם הסביבה או עם עצמו, אבל תמיד צריך להיות בהתקדמות. גשמיות-השמח בחלקו הוא בעל מעלה גדולה
ביותר…ברוחניות-השמח בחלקו הוא החסרון הגדול ביותר והוא יורד ונופל…(היום יום ל' סיוון).
נכון אז לחסיד אין מנוחה! אבל בגלל שכל מצווה עוברת אצלו בכחמה בינה ודעת, אז הכל אצלו נעשה מתוך רגש ,מתוך התלהבות, מתוך רצון, הוא אוהב את העשייה שלו, הוא מחובר לזה עד הסוף! וקל וחומר שיש לנו את הרעבע! שנותן לנו כח, וחיות, ואהבה בלי גבול! אז הרבה יותר קל!!! הרבי לא עושה במקומנו את העבודה. אבל הוא נותן לנו כח לעשות לבד!
"יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"
מקווה שזה ענה לך על השאלה…
פפפפנננינה יאהההווו אין עללייייייך!!
יא איזה מוכשרוות!
רואים עלייך שאת נתניתית!!!
ובהצלחחחחחחה ענקית בחופש!!!
הרעבע אוהב אותך!!המבין יבין ומי שלא.. ינחש!
מי אמר שהתקדמות ושאיפה לעלות תמיד ולהוסיף, סותרת את עניין הכוונה במעשים???
אנחנו לא עושים חפיף, ממש לא!
עם עקביות ורצון, נוכל תמיד לעשות את מה שקיבלנו על עצמינו בצורה נאותה, ולהוסיף עוד בעז"ה…!