בית חב"ד צעיר.

הסיפור שלי החל עם זוג חסידי שעברו לגור בשכונה מרוחקת בשל קרבת המקום בסמוך למקום עבודתו של הבעל, הבית החסידי היה במהרה לבית חב"ד. ומה עושה אישה חסידית במקרה כזה? ובכן, במקרה שלנו, חיה עשתה ביקורי בית, ארגנה כמה ערבי נשים, מועדוני צ"ה לבנים ולבנות פעם בשבוע, תהלוכת ל"ג בעומר וים של ילדים שמרגישים בנוח להיכנס כל הזמן לבית משפחת איקס. המשפחה – בית חב"ד.

לקראת החופש הגדול עלה בדעתה רעיון, לארגן קייטנה לבנות בוגרות. המטרה של הקייטנה היא שהבנות לא תשכחנה להתפלל. בקייטנה ישתתפו הבנות בתפילות, ילמדו רעיון חסידי מידי יום וגם תתקיים פעילות כייפית מהנה. הקייטנה תוכננה להיות שעתיים ביום במשך שבועיים. ומדריכות מנלן? דמי הקייטנה מועטים ובקושי רב מכסים את מעט החומרים ליצירות.

חיש קל הזדרזה השליחה הצעירה להתקשר אליי ולחברה נוספת והתנדבנו למשימה. בכל מקרה היינו מושבתות בחודש הראשון של החופש. חיה לקחה על עצמה את הפירסום והתקשרה למשפחות, וחברתי ואחותה נטלו אחריות על הכנת הפעילויות. לאחר כשבועיים ארזנו חפצים, לקחנו מזוודות והפלגנו לדרך.

ביום הראשון של הקייטנה, דפיקות על הדלת. – "שלום, אני יהודית, כאן הקייטנה"

– "שלום וברכה, כן, מוזמנת, כנסי"…

הגיעה רק בת אחת. הפעילות נועדה לקבוצת בנות. זרמנו, לא נותרה ברירה אחרת.

בצהרי היום התקשרנו לבנות שהיו אמורות להגיע. קיווינו שלמחרת תגענה בנות נוספות.

היום השני בקייטנה, טרם נשמעו דפיקות על הדלת. השעה מתאחרת ואף אחת לא באה. כעשרים דקות לאחר זמן תחילת הקייטנה נשמעות הדפיקות המיוחלות, זו יהודית.

לא נעים, אמרנו לה אתמול שאמורות להגיע היום עוד בנות… לא נעים.

חיה הייתה בעבודתה באותו הזמן, רק כשהגיעה הביתה יידענו אותה ששוב הגיעה בת אחת. בערב, כתבתי לרבי. קיבלתי מענה ב"אגרות קודש"  על כך שזהו ניסיון ויש קישויים וכו'… מהתשובה הבנתי שעוד יבואו בנות ויהיה בסדר והכל זה רק ניסיון.

הלכתי לישון, לפני שנרדמתי חיה דפקה על דלת חדרי ואמרה: "יש ביטוי כזה – 'אתה תעשה 'לחיים' ואני אעשה 'קולע'?'"

ביקשתי הסבר, היא ענתה שפתאום מגיע מישהו עם רעיונות מפוצצים ו'אורות' עד אין סוף ואחר–כך מטיל על מישהו אחר את הביצוע. רציתי שהיא תסביר למה היא אומרת את זה אבל היא העדיפה לא לומר. בבוקר כשהתעוררתי, מיד עלה לי המשפט הזה אך עם תרגום אחר. מיד הלכתי לסלון וכתבתי:

"חיה, מוקדש לך באהבה!!!

"אתה תעשה לחיים ואני אעשה קולע",

כי אם אתה לא תעשה לחיים, אני לא אעשה קולע.

בת של מלך, אל דאגה, כי הכל יסתדר.

האחריות אצל הרעבע, שוודאי תמיד עוזר.

למעשה, הוא העושה ואנחנו רק צינור,

מנסים למצוא מוצא, אך יש קטעים שאין מזור.

אם ניפול זה לא יועיל, גם אם נכעס, ואם נצרח…

אז קדימה, אחותי, נעלה חיוך ונשמח!

כי הכל זה ניסיון, מלשון נס להתנוסס

האדום שבגפרור עוד דולק, גם קצת תוסס

תקרבי

קרבי את הגחלת הקטנה, אל הלהבה שלך לגחלת הקטנה

הגדולה

הנה היא מתלקחת, מביאה לגאולה האמיתית והשלימה!"

***

לאחר שסיימתי לכתוב, התארגנתי ליום של קייטנה, ארגנתי גם את המקום וקיוויתי. הרי ברור שאחרי ברכתו של הרבי ואחרי המאמצים של השליחה יגיעו בנות בהמוניהן. שלושת רבעי שעה לפני מועד הקייטנה נערה צעירה דופקת בדלת ומבקשת את חיה. אני עונה שחיה לא יכולה כעת והיא אומרת שהיא רוצה להיות בקייטנה ואם אפשר להירשם גם היום. אמרתי שזה תלוי במספר הבנות ושתשאיר את פרטיה והיא השאירה. לאחר–מכן כשדיברתי עם חיה היא הייתה המומה שכן אמא של השכנה הזו אינה מסכימה לילדיה להשתתף בשום פעילות של הבית חב"ד. ראיתי בכך סימן שברכתו של הרבי מתממשת. עשיתי השתדלות והתקשרתי לעוד כמה בנות שהיו אמורות להגיע, אך בכמה טלפונים לא היה מענה או שהן ישנו, או שהייתה להן אורחת ויוכלו להגיע רק בעוד כמה ימים… בינתיים לא הצלחנו להשיג את יהודית כדי לדווח שהנה הקייטנה ממשיכה את דרכה כי הצטרפה גם השכנה, כך ששוב נותרנו עם בת השכנים שלא מתאים לה לבוא לבד ובואה מותנה בעוד חברות.

נגמרה הקייטנה. אין רישום. אף בת לא מגיעה. הרעבע מלך המשיח בירך.

מסופר על שלושה חסידים מחסידויות שונות שנפגשו ברכבת, כל אחד סיפר על מעלתו של רבו לעומת כל שאר האדמו"רים. כשהגיע תור החב"דניק הוא סיפר כי הרבי הרש"ב אמר לו לעשות עסקה מסויימת והוא נכשל בה. תמהו החסידים האחרים תמיהה גדולה ושאלו: "הזוהי גדלותו של רבך?" ענה החסיד, "גדלותו היא בכך שנותרתי החסיד שלו למרות הכל!"

ובכל מקרה, אתה תעשה לחיים ואני אעשה קולע כי אם אתה לא תעשה לחיים, בכלל לא אתעורר ואחשוב לעשות קולע…

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!