מסדרונות הכלא האפרוריים משכיחים את העובדה ואת המציאות שיש עולם יפה ופורח בחוץ. הכל חנוק ומסוגר על בריח.
אין איש משמיע קולו. דממה שוררת, מאיימת לשבור את הרוח.

זהו הכלא הסובייטי הרוסי. לפני מאתיים ושבעים שנה.
שם היה אדמו"ר הזקן, לשם הובל, כמורד. מורד במלכות בשר ודם.
הכלא המדכא השובר והמטיל אימה, לא שבר לא איים ולא פגע. כי היה חזק באמונתו שיש לנו רק מלך אחד- המלך של העולם! שליט על הכל היצורים ואחראי על בריותיו.

שנבין את רמת הנס, נדע שמהכלא המגואל בדם, הצליחו לצאת אנשים בודדים בחיים. זאת ועוד שאת מרבית חייהם העבירו בתוך תא כלוא ומחניק. שבסופו של דבר, או נטרפה עליהם דעתם, או שנגזר עליהם מוות אכזרי.
ואדמו"ר הזקן-  53 ימים, וזוכה בדין. מתוך ניצחון מוחלט!!
ניצחון שמביא אותנו כבר מאתיים שנה לחגוג אותו מחדש ולשמוח בחג הגאולה.

דווקא כאן בפטרבורג – בעיר שהיתה שיא הטומאה והקליפות, חוגגים את הניצחון בגאון ובראש מורם!!!
שהיינו שם בפטרובלסקה, התמלאנו בתחושת גאווה וניצחון יהודי חב"די. ניצחון של אמת על השקר והקליפה. התחזקנו בדעתנו שזכינו!

חב"ד היא לא סתם עוד איזה תנועה חרדית כמו אלפי החסידויות בעולם.

חב"ד זה מהות, זה עצמות.זה משהו הרבה יותר עמוק, מורכב ודורש! לפעמים יש בנו תחושה כזו- ברור שאני חבדניקית.. אבא שלי חבדניק, סבא שלי חבדניק, אבא שלי סבא שלי היה חבדניק וכן האלה וכן הלאה… ומשום כך התחשובה היא ברורה. לא נאלצתי לבחור ולהתלבט, לחיות בספק על רצוני ומקומי האמיתי. כי הוא מוכתב לי עוד לפני לידתי.

אז איפה המקום שלי והבחירה האישית שלי בעניין?

הבחירה שלי קיימת ועליה מודה בכל יום מחדש. והיא קיימת וברורה. ברורה לי בזה שיש לנו רבי שנותן לנו בשפע הכל. נותן לנו להרגיש ולחוות את החיים עם משמעות ועוצמה אין סופית.
להרגיש ולהודות על מקומנו, לצמוח מהקשיים ולעלות עוד ולהתעלות בעצמנו על החיים. להחזיק חזק ולהתקשר למקור. גם אם לפעמים אנחנו מרגישים קצת רחוקים- הרבי נמצא בנו חזק.

מאיפה הכוח שלנו לשרוד להחזיק את עצמנו חזק בזמן של הכל כך הרבה קשיים והתמודדויות?
הכוח בא עוד מימי אדמור הזקן. הרבי הראשון שלנו. כמה עוצמות וכוחות נפש נטע בנו והשריש לכל הדורות אחריו את הכוח והיכולת להתמודד מול הכל- להכיל גם את הקושי הכי גדול! לדעת שבסוף תצמח ותבוא ממנו גאולה. רק הדריכה הראשונה בכלא נתן הרגשה של חנק והיפך החיים. שעדיף מיתה מלחיות עוד אחד בתא הכלא החנוקים ומעופשים. יצאתי בהרגשה של בחילה על הקשיי הישרדות של חיים יום יומי.

והיום? מה אין לנו?
חיים בשפע של הכל. הכל יש והכל קיים.
רק כוח צריך. כוח ורצון. יכולת כבר יש, זה קיים בנו וטבוע בנו חזק. הרביים עשו את כל העבודה בשבילנו, הכינו לנו את השטח, התמודדו ועמדו מול הקשיים הרוחניים והגשמיים של הדורות הקודמים. והביאו אותנו לאיפה שאנחנו היום.

אז מה לא נעשה בשביל להביא כבר את הגאולה?? שנראה את הרבי בעיניים שלנו. ממש.
אנחנו רק צריכים להאמין, שבסוף נראה את הטוב. בסוף נראה את הרבי מוביל אותנו לקראת הצעד הבא, לשלב של הגאולה האמיתית והשלמה!!!!