שליחות ע"ו

המטוס מתחיל לסוע. אני מתרגשת. מצומררת… בבת אחת הוא מגביר את מהירותו… גופי מטלטל, והוא ניתק מהקרקע….

בדרך לשליחות…..

לא יודעים כלום. לא על המקום לא על האנשים. הראש מלא פחדים וחששות. הלב מתרגש.
אני גם חלק!! אני טסה!!!
רוסיה.
ככה זה התחיל….

שליחות ע"ו

חוזרת ממוטטת מיום ארוך וקשה.
איך אני יכולה לעמוד בזה?? עולה בי שאלה נוקבת כלפי הקב"ה… אתה שלחת אותי לכאן!! איך יכול להיות שאני מרגישה שזהו? שאין כוחות?

הבכי מחלחל וממלא את הגרון, ופורץ באחת.
השם למה?? למה זה צריך להיות כל כך קשה?? הרי רק אתה יודע כמה אנחנו מתאמצות ומשתדלות ונותנות את כל כולנו… רק אתה יודע שאנחנו לא מרוויחות מזה שום רווח גשמי, הכל בשביל שהבנות היהודיות האלו ידעו עוד קצת יהדות שיאהבו אותה, שיקימו בתים יהודיים,
הכל בשביל שעוד ילד יהודי שאביו גוי ובביתו מחללים שבת ואוכלים טריפות יתגאה ביהדותו ויאמר ברכה!
הכל בשביל שהילדים של השלוחים יקבלו חום ואהבה דוגמא חסידית ויהיה להם כח להמשך השליחות!!
הכל בשבילך!

אז למה זה צריך להיות כ"כ בלתי אפשרי לפעמים…?

בעומק הבכי אני שומעת אותו. קול חלש, מדבר בתוכי,
בשביל שלא תשכחי… לא תשכחי א ו ת י . לא תשכחי שאני קיים, לא תשכחי בשבילך מי ובשביל מה את עושה הכל…
שלרגע לא תחשבי שאת בעצמך עושה הכל,
שאת זו שאוחזת במושכות,
תביני, אני פה. ואני אוהב. אני רק טוב, את במהותך רק טוב, ואני רוצה שיהיה לך רק טוב!!

בשביל זה את צריכה להיות מחוברת אלי. לזכור אותי. לתת לי לנהל לאחוז את המושכות….

הבכי פורץ מתוכי, הבנה מהולה בכאב. ויודעת שזו האמת!

הוא רק טוב!! זה כל כך כואב לפעמים… אבל זה כשאני שוכחת, שוכחת שלא הכל בידי, שוכחת שאני עושה רק השתדלות ולא מנווטת לא מנהלת את העולם…
רוגע חדש משתכן לי בלב וחיוך זהיר מעיז לבצבץ בעיני.

מוקדש באהבה והבנה לכל הבנות השלוחות בכל רחבי הגלובוס…..