את התמונה של הרבי קצת הצידה.. לא, ימינה! בעצם…

הקירות יהיו צבועים בורוד ותוסיף קצת לבן.. אפשר? רצפת פרקט – חובה! בצבע דובדבן.. ושהגימור יהיה מושלם ברמה הכי גבוהה, אחרי הכל הרצפה היא החלק החשוב לרקדניות שלי… מה זאת אומרת אין עוד צבע? אה??.. כמה פרטים.. הראש כואב… אוף כמעט שכחתי.. הוילונות!! מקווה שההזמנה כבר בדרך.. שבת בדרך.. והסטודיו הראשון שלי.. עוצר לו בקלילות בצד הדרך…

מעולם לא חשבתי על כמות הפרטים שמתחילים פרויקט חדש. זה תמיד נראה ורוד ומושלם מבחינה רעיונית ואז הכל משתנה במציאות! פתאום לכל פרט נוספים עוד מספר חברים.. ומהר מהר לפני שזה נתפס.. את נמצאת במסיבה! לא תמיד את מוצאת בה חברים… המוסיקה לעיתים לא ממש לטעמך ודורשת שינויים וכרטיס הכניסה… יקר… יקר…

בפרשתנו, פרשת תצוה, מדובר אודות הציווי של מלאכת המשכן. דוגמת הבית הראשוני שיהווה המקום האידיאלי להשראת השכינה. מדובר בחומרים מהסוג הטוב ביותר. באומנות איכותית מהשורה הראשונה ובהמון השקעה לפרטי פרטים.. וזו רק ההתחלה!

הנקודה העיקרית בפרשה היא שעל ידי הגשמיות נמשכת הרוחניות! הרבי בשיחה של שבת פרשת תצוה מסביר "ויש לומר, שכשקורין פרשת תצוה בקביעות זו מודגש יותר תוכן הפרשה-שעל ידי הנרות נעשה המשכת וגילוי הקטורת (אחד עשרה) בכל ענייני העבודה שמצד הכחות הפנימיים (עשר)".

אחרי שקראתי את המילים היקרות הללו הבנתי נקודה מדהימה! כל בית חב"ד מתחיל בעצם – בבית! במובן הפשוט של המילה. מקום השליחות הפיזי חייב להיות מושלם מבחינת הפרטים שחיוניים לנו ורק אז ניתן להתחיל בשליחות! כדי שהקב"ה יהיה חלק מביתנו – משליחותנו, עלינו להכין עבורו מקום מכובד עד כמה שיש ביכולתנו. המשכן היה נקודת ההתחלה – בה הציוויים היוו חלק עיקרי בבנייה. הפרטים המדוייקים וההשקעה גרמו לבסוף לירידת השכינה.

הבית חב"ד שלי הוא גם הסטודיו שלי. המקום שבו אני יכולה להעביר ידע יקר וחסידי דרך הריקוד… המשכן הפרטי והציבורי כאחד שבו אני גאה ושמחה לארח את הקב"ה בכל זמן שירצה!

כאב הראש, והפרטים הקטנים, פתאום לא מפריעים לי, אני עייפה פתאום.. עיניים כבדות…

מזל שהוילונות הגיעו בזמן.. חושך…

לילה טוב (אצלי) ושבת שלום….