כועס? יש פתרון!

כאשר אדם מתבונן בתוצאות הכעס, הוא יכול להבחין שבהרבה מהמקרים לכעס יש תוצאות מזיקות, ביחסים בין אנשים והוא גורם לפירוד ולמריבות ועל כן זה ידרבן אותו למצוא פתרון שיעזור לו לא להתפרץ בשעת כעסו.

בקטע שלפנינו נבאר שמה שגורם לכעס להציף את האדם זה חוסר הבנה ואמונה שכל מה שקורה בעולם זה בשליטתו המוחלטת של אלוקים, זאת אומרת בהשגחתו הפרטית המופלאה, שמשגיח על כל פרט ופרט שקורה בכל רגע ורגע.

עצה – כיצד ניתן להתגבר על הכעס

הרבי מליובאויטש אומר שאחת מהעצות להתגבר על הכעס, זה החלטה תקיפה שכאשר האדם כועס הוא צריך להתאפק מלדבר למשך כמה דקות וכך ירגיש במוחש איך שהכעס מתפוגג.

(אפשר לומר שהסיבה שהשתיקה עוזרת, כיון שדיבור הוא מגביל את הרגשות, כמו שרואים שאדם מדבר בדבר מסוים כמה שהוא טוב, נהיה לו יותר תשוקה לדבר ההוא וכן להיפך, אם מדבר בגנות משהו מתעורר אצלו השנאה לדבר ההוא ולכן אם האדם שמרגיש כעס יתחיל לדבר על מה שמכעיס אותו, הכעס יתגבר יותר ויותר ועוד מעלה בשתיקה שהוא פועל לא רק שהכעס לא יתגבר אלא גם לשבירת רגש הכעס, שלא נותן לו לתפשט גםח בדיבור.)

כיצד האדם מכפר על זה שכעס?

בנוסף לכך, אפשר לראות  דבר נפלא בזה ששותקים בשעת כעס.

בזמן שבית המקדש היה קיים, כשיהודי היה חוטא ואחר כך חוזר בתשובה ומתחרט על חטאו, היה צריך להביא קורבן על החטא ובנוסף לקורבן זה היה מביא 'קורבן עולה' כדי לגרום לאלוקים נחת רוח, שיהיה רצוי לאלוקים כמו שהיה לפני שחטא, כמשל אדם שחטא למלך והתחרט על כך והצליח לגרום למלך לסלוח לו ובכל אופן כדי שהמלך יאהב אותו כמו קודם לחטא ויסכים לפגוש אותו, צריך להביא למלך מתנה.

כיום, כאשר עדיין אין לנו בית מקדש ואדם רוצה לגרום לאלוקים נחת רוח לאחר שחזר בתשובה, כיצד יעשה זאת? על ידי צום- ימנע מאכילה ושתיה במשך היום והאר"י ז"ל לימד את תלמידיו כמה צומות צריך לצום על כל חטא. ועל הכעס הוא לימד שצריכים לצום 151 צומות!!!

האם היום בזמננו, אם אדם כועס והוא רוצה לעשות נחת רוח להשם, הוא צריך לצום 151 צומות?

לא, הרבי אומר שבדור שלנו צום זה מזיק לבריאות וכאשר האדם יהיה בבריאות לא טובה, חלילה, הוא לא יוכל לקיים את רצון האלוקים כמו שצריך ולכן במקום לצום ולהימנע מאכילה ושתיה, צריך לצום באופן אחר- צריך להתאפק,  אם בדיבור, אם זה לאטום אוזניים מלשמוע רע ואם זה לעצום עיניים מלראות מה שאינו ראוי וזה יותר קשה מצום רגיל של הימנעות מאכילה ושתיה ולפי הקושי כך השכר!

-אם כן יש לומר שכאשר אדם רוצה להגיב ולדבר בשעת כעסו והוא מתאפק, הוא גם שומר על הקשר והיחס הטוב בינו לבין זולתו וכן יש לו הזדמנות לעשות נחת רוח לאלוקים על החטאים שהתחרט עליהם וחזר בתשובה עליהם.

ממה נובע הכעס?

אם האדם רוצה להגיע לשלב יותר מתקדם ולא רק לעצור את הכעס,  אדלא גם להצליח שרגש הכעס פחות יעלה בקירבו, זה על ידי הבנה פנימית למקור הכעס:

מעשה ביהודי עשיר שבא באחד החגים לבקר את רבו וכשנכנס לחדרו, סיפר לו העשיר על משהו שמאוד מעיק עליו, שרואה שהוא כעסן בטבעו וכל פעם שעושים נגד רצונו, הוא כועס ומתפרץ,  הרב שמע את הדברים ופתר אותו במילים סתומות: הכל בסדר, אין פה שום בעיה. לאחר שהעשיר יצא מחדרו של הרב, קרא הרב לגבאי בית הכנסת ואמר לו שיגיע יום השבת, בשעת קריאת התורה, שבהם מכבדים אנשים לעלות ולברך על התורה שיתן לאותו עשיר עליה פחותה ולא מכובדת, הגבאי שהכיר את תכונותיו של העשיר וידע מה העשיר יגיב כשזה יקרה, הלך מיד לעשיר וסיפר לו את בקשת הרב, העשיר מיד הבין שהרב רוצה לנסות אותו אם יכעס וכשהגיע קריאת התורה והעלו אותו לעליה הפחותה, להפתעת כולם העשיר לא כעס ולא התפרץ, לאחר שבת קרא לו הרב ואמר הנה רואים שאתה לא כועס גם כשפוגעים בך, ענה לו העשיר, ידעתי שכל זה הוא רק ניסיון לבדוק אותי, אמר לו הרב: תדע שכל מה שקורה בעולם הכל מאלוקים, לבדוק אותנו, אם תתבונן בכך, זה יעזור לך לא לכעוס.

כתוב שכל מי שכועס זה כאילו שהוא עובד עבודה זרה ולמה? כי בזה שהוא כועס הוא מראה על חוסר אמונה בהשגחתו הפרטית של אלוקים, שכל מה שקורה בעולם זה בשליטתו המלאה של אלוקים, כי אם היה מאמין שהדיבור או המעשים שהביאו אותו לכעוס זה מאת השם, לא היה כועס.

האדם צריך להבין שאפילו בזמן שמכים או מקללים אותו יש את הכוח של האלוקים במי שמכה או מקלל אותו,  כי אם השם לא היה נותן למכה ולמקלל חיים, אפילו לרגע אחד, כבר לא היה מי שיכעיס אותו.

עבודת המידות

הסיבה העיקרית של בריאת האדם בעולם הזה הוא להתגבר על המידות הלא טובות שלו, אך עבודה זו צריכה להיות מבחירתו האישית של האדם ולא בגלל שחייבו אותו להתגבר על מדותיו. מה ישכנע את האדם לרצות להתגבר על מדותיו הלא טובות, זה כאשר הוא יאמין שאלוקים ברא את העולם והוא מנהיג את העולם בהשגחה פרטית, בכל פרט ופרט ורצונו הוא שהעולם בכל פרטיו יתנהג בצדק ויושר, כי הוא ברא אותו כדי שיחיו בו בשלום ובנחת."לא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה". וכך זה יגרום שהעולם יהיה ראוי למשכנו של אלוקים.

כאשר מתגברים על המידות הלא טובות,  זה משפיע על בריאותו של האדם לטובה!

מתי מתאים להשתמש בכעס?

מישהו כתב לרבי שיש לו פחדים והרבי הסביר לו שפחדים מגיעים מהיצר הרע, שזה כל תפקידו, להערים על האדם, כדי להסתיר ממנו את האמת ולכן צריך להגיד לו בתוקף וברוגז שהוא לא רצוי והוא רק מזיק ומפריע ואז היצר הרע מתנמס כמו דונג, וכך אפשר לראות את המציאות האמיתית, שאלוקים משגיח עליו בהשגחה פרטית ואז הלב שלו יהיה בטוח באלוקים והוא לא יפחד.

ולכן אלוקים הביא לאדם את היצר הרע, כדי שהתעורר להתגבר עליו ולהשפיל אותו וכך לגרש אותו.

שזה מה שכתוב "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע", "שכל אדם כלול מטוב ורע ואם כן יש לו מצד הרע שבו רוגז וחימה" ולכן את זה צריך להשתמש כלפי הרע שבו.

האם זה ראוי להיות בעצבות כאשר האדם לא הצליח להתגבר על כעסו?

אם קרה והאדם לא הצליח להתאפק מלהיתפרץ בכעס ולכן הוא עצוב על שנפל. הוא צריך לדעת שזו תחבולה של היצר הרע, כי העצבות גורמת להיגרר לתאוות לא רצויות, חלילה.

האדם צריך לדעת שעדיין הוא לא בדרגה של האדם המושלם, שמצליח תמיד תמיד להתגבר על היצר הרע והאמת היא שעדיין לא סיים את עבודתו ויכול להיות שכל החיים עבודה זו תדרש ממנו, אך הוא צריך לשמוח, כי בכל פעם שהוא מצליח להתגבר על הכעס הוא גורם לאלוקים נחת רוח מאוד מאוד גדול ובשביל זה הוא נברא, כדי להתגבר על מידותיו, כנ"ל.

לסיכום

דיבור בנחת ובשלווה, ללא כעס, חשוב ליחסים תקינים ולשלום בין בני -אדם ולכן כדאי וחשוב לעבוד על המידות וביניהן, כמובן, על מידת הכעס ולהתגבר על היצר הרע שמפריע לאדם בעבודה זו וכך לגרום לעולם להיות ראוי לדירה לאלוקים – כפי רצונו.

-עיצה טובה להתגבר על הכעס: להתאפק מלדבר לדקות ספורות וכך רואים במוחש שהכעס נעלם. יכול להיות שיהיה מאוד קשה, במיוחד בהתחלה, כי "כל ההתחלות קשות ", אך לאט לאט האדם יצליח להתגבר יותר בקלות וגם אם לא, הוא צריך להבין שייסורי מצפון ועצבות לא ירוממו אותו למקום טוב יותר,  אלא להיפך- עצבות גורמת לאדם שפחות יצליח להתגבר בעבודת המידות שלו, כי מי שעצוב הוא יותר חלש. ולהפך, בכל פעם שמגיע הניסיון והאדם מתגבר, הוא צריך לשמוח שיש לו הזדמנות לעשות נחת רוח לאלוקים!

שנזכה לגאולה השלימה, ולעולם שבו שורר השלום והשלווה.

ברגע הזה ממש!!!

מקורות לעיון

-ספר השיחות תש"ג, עמ' רלג.

-אגרות קודש. כרך כ"ב, עמ' קמט.

-תניא, אגרת התשובה, פרק ב'.

-אגרות קדש, כרך י"ג, עמ' תס"ה.

-תניא, אגרת הקודש, סימן כ"ה.

-אגרות קדש, כרך כ"ב, עמ' י"ז.

-אגרות קדש, כרך י"א, עמ' שפ"ו.

-אגרות קדש, כרך ח', עמ' קנ"ח.

אגרות קדש, כרך י"א, עמ' ל'.

-מאמר ואני נתתי לך, תש"ד, אות י"ז.

-תניא פרקים כו-כז.