ברוך המקום ברוך הוא כנגד ארבע בנות דיברו משפיעות ונשות מעשה בהתוועדויות ואף היו נותנות בהן סימנים ואלו הן-

החסידית (הצדיקה )

הפרחה

החרשנית

הרוצה להיות חסידית ולא יכולה מפאת הלחץ החברתי, הלימודים, הקושי וכו'.

בת חסידית אומרת- "מה העדות החוקים והמשפטים?" מה תוכנם וכיצד יכולה אני לשייכם אלי, לחיי היום יום? וכדי לדעת את ה' ולהשכיל תלך ותעיין בשיחות ובמאמרים ובליקוטי ליקוטים, ותברר העניינים ותתרץ המוּקשים, ותשב בכל התוועדות מן תחילתה לסופה, ותנגן בחיות ובעיניים עצומות. ותלבש חצאיות ארוכות וגרביים 40 דנייר וחולצות מכופתרות, ובאינטרנט לא שלחה את ידה יען אשר יראת ה' היא, ותאמר חתת ורמב"ם, שחרית ומנחה בכוונה ובדבקות, ולמבצעי הרבי תרוץ ותתרוצץ ולא תחת ולא תִּתְּפָדָחַ שהרי נא' "אל יבוש מפני המלעיגים".

ואת הרבי תכניס לכל עניין ועניין גם כשאין זה נראה קשור, ותחשוב עליו יומם וליל היאך תשמחו ותיקשר אליו באמת. ועל מידותיה תעבוד באמת ובחסד, ותחייה גאולה גם בעת הגולה ותפרסם משיח ותכין תוף ובגד לעת ההתגלות. ובכל יום לפני השינה תחשבן ותפשפש במעשיה והצריכים תיקון ותשובה תשוב ותתקנם.

הפרח'ה אומרת- "מה העבודה הזאת לכם?" מה הקטע? ולא תבין איך אפשר ללמוד תורה וחסידות כל היום, ותברז משיעורי ליקוטי שיחות ופרשת שבוע ותניא ודינים שהרי למותר יחשב לה הדבר, ולשיחות המוסר תקשיב בחצי אוזן והדבר בלאו הכי יצא מן האוזן השנית, ולהתוועדויות תלך לקיים בהידור מצוות "ואכלת ושבעת" ברוגעלעך כשרים ובבורקס מהודרים ללא רבב, ובניגונים תנמנם ותפטפט ותצא ע"י כך ידי חובת התוועדות. ותמתח חצאיותיה ביושבה למען תהא היא צנועה, וכשאי אפשר הדבר מפאת ג'ינסות החצאית תורידה ותחליפה במסירות נפש. ותראה סרטים מצויירים בלבד כי כך קיבלה על עצמה בהחלטה טובה, ותחזיק עצמה מלשמוע שירי לע"ז בעבודה עצמית קשה.

הרבי חשוב לה כי הוא אדם חכם מאד וצדיק בבחינת "כל רז לא אניס לי'ה", והוא הרי הרבי של כולנו כידוע לכל. אך כסבורה היא שאין מכך כל נפקא מינה לגבינו, למעשינו ועבודתנו. ועל כן תנסה היא ככל יכולתה לשמור המצוות אולם דמיא לה בנפשא שאין העיתים שוות וביום שאין לה חשיקה והתעוררות אהבה המסותרת מבחינת יחידה שבנפש תעש ככל העולה על רוחה וד"ל.

ולפי שהוציאה עצמה מן הכלל, ותעש מן העיקר טפל ומן הטפל עיקר, הקהי את שיניה לאמור, אילו היית שם לא היית נגאלת. ופירשו חסידים- שם-אצל רבי אחר, לא היית נגאלת. אך כיוון והננו כולנו נבחרנו להיות חסידי אדמו"ר שליט"א הרי בוודאי ובוודאי שנגאל כולנו כהבטיחו לנו.

חרשנית מה היא אומרת? "מה זאת?" מה נראה להם? ולא נתיישב הדבר בשכלה היאך ניתן ללמוד כל כך הרבה שיחות ורמב"ם וחת"ת ביום ועוד להספיק ללמוד להיסטוריה ולאזרחות ולמדעים ולחשבונאות ושאר מרעין בישין כיוצא בהן. ותרצה מאד להבין ולקיים העניינים אולם מפאת קוצר הזמן תעש המוטל עליה בלבד ושלא לשמה שהרי "אנוס רחמנא פטרי'ה" ומן הסתם יתחשב הרבי והאדמו"רים וה' בבגרויות ובמטלות ובפסיכומטרי ובביוחקר ובלוג, ובשיעורי הבית ועזרה בבית ומעורבות חברתית. ואת החת"ת תאמר בלא נשימה ובקושי, ומנחה שוב התפספסה.

יודעת הינה כי חסידת הרבי היא ושליחתו להפיץ האור בכל מושבותי'ה אולם ריבוי הקשיים והמבחנים והמערכת הצפופה איננו מאפשר מילוי הוראותיו הקדושות כראוי, ובוודאי מיצירה היא על כך, אולם הסבר מעולה וסיבה חריפה יש לה לכל שאלה באשר תישאל. וכבר אין הלב צר ודואב ר"ל על כך ולאט לאט כמדומה שנשתכחה המטרה והדרך מילאה את מקומה.

הרוצה להיות חסידית ואינה יכולה מפאת קוצר או חוסר ולחץ חברתי- את פתחי לה, שנא' ביום ההוא הגדת וגו'. תניא בע"פ קשה לה ללמוד, בהתוועדויות היא נרדמת ובכלל עסוקים ליבה ומחשבתה בלשרוד, לשרוד ולשרוד- את בית הספר, את החיים, אולם יודעת היא שזהו מירוץ המוביל לכלום- כעין וכדוגמת "טעמפעל ראן" הידוע, שהעולם מתמכרים לזה אולם החכמים המחפשים תכלית ומטרה לא יגעו בזה. ותמשיכי ותוסיפי דברי חיזוק, שהרי כולנו באותה סירה, ולכולנו קשה וכואב הניסיון וההתמודדות. היא הרי מנסה ככל יכולתה, וגם המעט שהיא עושה, יודעת היא שכל דבר קטן הינו בעל חשיבות עליונה.

את הרבי היא מכירה מספרים וסיפורים, מהתוועדויות וחפירות, אולם אין היא מכירה אותו, ולא פגשה בו אף פעם. היא רק יודעת שהוא אבא שלנו, המקשר ביננו לבין ה', ושצריך להתקשר ולהתבטל ולהתמסר אליו, והיא עושה זאת ככל יכולתה.

הגאולה הגיעה, השופר נשמע, הבת החסידית מחייכת כאדם לאה שצלח זה עתה דרך ארוכה. הפרחה טומנת פניה בקרקע בכלימה, אולם לא שופטים אותה קשות בגין הניסיונות הקשים אותם עברה. החרשנית שמחה שהתבטלו הלימודים, וקצת מתאכזבת לגלות שמתחילים חדשים, אמנם ללא מבחנים כתובים, אלא מעשיים. והבת שרצתה ורצתה, ולא תמיד הלך לה, אבן נגולה מעל ליבה. זהו, בטל היצר הרע, עכשיו יהיה יותר קל.

היא צדקה בהשערתה, עוד בזמן הגלות, יש להיות חסידיים, ואם אי אפשר מפני כאלו וכאלו סיבות, הרי שיש לפחות לרצות.