היא צועדת לאיטה ברחוב הראשי.

המכוניות חולפות על פניה ברעש ומתיזות עליה מים מן השלוליות שבכביש.

היא מרגישה טפטופים קלים על ראשה. אך היא ממשיכה לצעוד ולהרהר.

היום בתיכון התחיל מבצע חדש של לימוד חסידות ובסוף התחרות בין המשתתפות יוגרל כרטיס טיסה לרבי. היא כל כך רוצה לטוס לרבי. בזמן האחרון היא קצת מרגישה רחוקה ממנו. פחות מקפידה על הוראותיו. את חלוקת הנשק מידי שבוע כבר מזמן הפסיקה.

והלימוד השבועי עם מושקי גם כן הופסק.

היא מרגישה ריקנות בנשמה. חסר לה החיות החסידות, השמחה החבד"ית. הנחמה שלה היא באזניות והנגן שלה. לשם היא בורחת כשהיא מהורהרת. וצועדת לאיטה ברחוב הראשי שטיפות מים נוטפות על ראשה לאט לאט ואז מתחזקות.

היא מתחילה למהר. המטרייה בבית.

"היי דבורי, צועקת לעברה מושקי חברתה.

"הי" היא עונה בחצי חיוך.

"מה קורה"? שואלת מושקי

"בסדר ב"ה" היא עונה.

"טוב שאני רואה אותך מה את אומרת שנלמד יחד מחר את השיחה של המבצע. הרבה זמן לא למדנו".

דבורי מישירה מבט. ומביטה בה בהלם קל. הרי על זה היא חשבה הרגע. זה לא השגחה פרטית?
כן היא עונה לעצמה. זו השגחה פרטית.

היא מכבה את הנגן.

"דבורי"? שואלת מושקי בדאגה.

"אהה…כן.. עונה דבורי, בכיף בשמחה. אז מחר ב4 אצלי?"

"קבענו" אומרת מושקי וממשיכה בדרכה.

אז הם למדו כך ביחד במשך חודש עד לסיום המבצע.

במהלך אותו חודש דבורי עברה שינוי גדול עבורה. היה לה כיף. היא ראתה דברים אחרת באור חיובי יותר. אפילו התחברה לשכנה החדשה שבבניין וקירבה אותה לתורה ומצוות. היא מקפידה כל שבוע לתת לה נרות שבת. לספר לה סיפורים על הרבי. היא משחקת עם הילדים הקטנים ומלמדת אותם.

יום רביעי בבוקר הגיע. והמתח באוויר הורגש.

היום ההגרלה!!!

דבורי יושבת בכיסא מתוחה. היא כל כך רוצה לטוס לרבי. לחוות מהקדושה ולהיות במחיצתו וד' אמותיו של הרבע.

היא מהורהרת ונרגשת. ממלמלת פרקי תהילים. מאז שלמדה עם מושקי היא מרגישה חיות ושמחה. כיף לה ללמוד חסידות זה מחייה את נפשה ונותן לה כוחות חדשים בהכל. התפילה היא אחרת. יותר בכוונה ושמחה. גם למבצע הנש"ק היא חזרה. ועוד יותר מסופקת שהיא מזכה עוד נשים להדליק נרות שבת.
היא רוצה לסגור מעגל ולהיות אצל המלך.

"הזוכה המאושרת בכרטיס טיסה היא…." שמעה לפתע את קולה של המורה רחל לוי. "מושקי כהן" אמרה ברגש.

דבורי הביטה בה בחיוך.

מושקי ניגשת לעבר הבמה. נרגשת כולה. המורה מגישה לה את המיקרופון והיא אומרת בקול נרגש:

"תודה רבה. אני שמחה שזכיתי ואין נרגשת ממני. אך הכרטיס הזה מגיע לחברתי הטובה דבורי שהתאמצה והשקיעה רבות כדי לזכות. והיא כל כך רצתה לזכות. אני חושבת שמגיע לה. דבורי.. היא קוראת לה, בואי זה שלך"!!!

כולן מוחאות כפיים בקול ומכל עבר נשמעו הדיבורים על המעשה האציל.

**

היא עומדת בחלון. מול כסאו של הרבע. מביטה בו ועיניה זולגות דמעות של אושר.

"תודה" היא אומרת. ונשמתה זועקת. "רבי תתגלה!"