קול שופר גדול נשמע הבוקר. למרבה הפלא, הילדים בבית משפחת גאולוביץ לא רצו לממ"ד. האינסטינקט הבריא שלהם קלט בן רגע שבמקום מלחמה, פרצה ישועה. הם זינקו אוטומטית לחלון, כשעיניהם מביטות השמימה, אל בית המקדש יורד עטור בענני כבשה לבנים, שלצדו הבית האהוב והמוכר – 770. רק בנס לא פרצה מריבה, ולכולם היה מספיק מקום להביט במחזה בשתי עיניים.

צ'יק צ'ק הם התארגנו. היציאה מהבית, שתמיד קשה כקריעת ים סוף, ערכה לא יותר מרבע שעה. ממש ימות המשיח. כנראה ההתרגשות בכל זאת עשתה משהו. אסתי, כמה מפתיע, לבשה את הגרביון בעצמה, ואפילו מענדי הצליח למצוא את הנעלים שלו.  

כתבתנו מקיבוץ גלויות, שעמדה בפתח הבית וסיקרה את ההתרחשות, ואת ההתרגשות, הקליטה את התגובה הראשונית של כל אחד מהנוכחים. את המסמך הגאולתי היא הגישה לפנינו. אחר קבלת רשותם כמובן.

מענדי (4) – אמא, איפה העץ של הממתקים? אני רוצה לקטוף חבילת שוקולד לדרך.

מושקי (5.5) – אתם זוכרים שזה הענן שתפסתי ראשונה? אמא, מענדי לא זוכר שהצבעתי לו אתמול על הענן הזה… נכון שאת זוכרת?

אמא – לעלות בזריזות. אנחנו רוצים לצאת לדרך. זה נקרא צפוף? חכו לשישייה הקרובה…

אבא – חבר'ה, אני יוצא עכשיו ל-770. לא מחכה. תיכף ההתוועדות מתחילה. בנות, אתן לא צריכות להידחף בשורה הראשונה, יש מקום לכולם. אם צפוף לכן, חכו לשמונה עשרה, במודים יהיה לכן קצת רווח.

אליהו (17) – הולך לצאת דבר מלכות תשע"ו-תשע"ז! חכו לי רגע, אני רץ לבית הדפוס להשיג עותק ראשון.

סבתא שושנה (80) – איפה לשים את המקל? אני רואה שהענן עמוס. לזרוק את אומרת? מה פתאום! בל תשחית!

סבא (82) – אני מהפך בסוגיה כבר דקות ארוכות. לשים משקפים – זה רק מטשטש לי את הראיה. לא לשים? משהו חסר לי על האף… אני שוקל להזמין משקפים ללא מספר.

אסתי (7) – אז את סבתא עליזה? נעים להכיר. את ממש דומה לעצמך בתמונה… מה אמרת, יש לי כתם על החולצה? לא נורא. כן, אמא תמיד אמרה לנו שהיית מאוד נקיה, וסבתא עליזה בחיים לא היתה מרשה שנלך עם חצאית בכתמי גואש 'בלתי נראים'…

המשפיע – אליהו, יש לך היתר לשתות יותר מרביעית? חכה, לא קיבלנו הוראה אחרת מהרבי. התרגשות, התרגשות, אבל צריך להקשיב להוראות. אתה יודע מה הרבי אומר, במקום לחיים לוקחים חסיד'ס. זה עושה אותה פעולה, רק שהתוצאה הרבה יותר טובה. קדימה, תחזור מאמר. הכנה טובה לראיית פני המלך. מה קרה, שכחת? נו, תתחיל. את הבושה השארנו בגלות.

אורנה הפסיכולוגית של הגן– המהפך הדרסטי ממצבי לחץ ומצוקה, עקב קשיי פרנסה, קשיי חינוך ובריאות, לשחרור שהגאולה הביאה בכנפיה, עושה משהו לנפש. אמנם זהו מהפך טוב, אך יש לחשוש שנדרשת הכוונה לגבי ההתנהלות במציאות החדשה. אני מציעה לכם, כהורים, לנהל שיחה פתוחה עם הילד, להסביר לו את השינויים. שלא יפרוץ גבולות. אמנם יש עץ של ממתקים בחצר, אבל זה לא אומר שהוא רשאי למלא את כרסו. אמנם הירח מאיר כשמש, אבל אין זה מתיר ללכת לישון בשעה תשע בלילה…

המורה של אסתי – בנות כיתה א'2, באנה, הסתדרנה בשורה. לא, לא בטור. בשורה. אני עומדת מאחוריכן, אל תדאגנה. אתן זוכרות שהבטחנו לכן, בשם הרעבע, שאתן תעמדו בשורה הראשונה לקבל פני משיח?

הדר העוזרת – סטפן, מה פתאום אקנומיקה? זה לא בריא לנשום את זה. קח פנטסטיק. רגע, הסמרטוט לא נקי. תעביר שטיפה. מוחמד, מחמוד, לא להתעצל. שפשפו בפינות עם מברשת שיניים. מה אתה נאנח? תגיד תודה שנשארת בחיים.

צהלית (מקורבת של בית חב"ד משפחת גאולוביץ) – אה, לזה התכוונת כשלימדת אותי על 'ומלאה הארץ דעה את השם'. ממש 'בשרי תחזה אלוקה'. וזה 770 האמתי? וואו. פעם ראשונה שאני רואה אותו. זה מדהים. איזו קדושה. והתחושה של 'וליבי חלל בקרבי', ממש אפשר להרגיש את החלל הטוב הזה בלב… איך אני מחכה כבר לראות את הרבי מלך המשיח בעיני בשר. למטה מעשרה טפחים. להשתתף בהתוועדות של כל עם ישראל. אני (לא) מאמינה שזה קורה. יחי המלך!!!   

המורה של מענדי – מענדי, אני רואה שהגעת בזמן. יופי, התחלה טובה. בוא נזדרז. חבל על הדיבורים. ההקהל הגדול בעולם מ-ת-חי-ל…

–

מאת: נחמה ברנשטיין,  0544-931686