יוקר המחיה. מי לא נחשף למושג הזה ומי לא חש אותו על בשרו? מחירי הדיור, מחירי המזון, אוהלי מחאה ברחובות תל אביב.

לאחרונה נחשפת לתופעה מעניינת: אנשים מייקרים לעצמם את החיים, כשהם נעזרים בחבריהם הטובים.

אסביר את כוונתי במתן דוגמאות פשוטות, ממקור ראשון:

שבת מברכים. בית הכנסת. שובלים של ילדים (וילדות בעזרת הנשים) רצים בהמוניהם לאמירת תהילים. תופעה מבורכת ומדהימה בכל קנה מידה. בסיום, כל ילד יוצא מאושר, ובידו – טילון. ממתק מכובד ביותר לכל הדעות. שווה לילד את המאמץ.

הסיפור הזה נכון ל15 שנה אחורנית. כשאני הייתי ילדה.

היום – שבת מברכים. בית הכנסת. שובלים של ילדים (וילדות בעזרת הנשים) רצים בהמוניהם לאמירת תהלים. בסיום – כל ילד יוצא מאושר עם 'קיוסק' ממתקים: טילון (15 שנה לא השתנה…), חבילת גליליות, בקבוק ספרייט אישי, דוריטוס גדול. ובטוח פספסתי עוד משהו.

וכל זה למה? כי בבית הכנסת 'שמחת מנחם' (שם בדוי כמובן), מחלקים טילון + חבילת גליליות + בקבוק ספרייט אישי. אם נוסיף אנחנו וניתן גם דוריטוס, יבואו אלינו.

ולמה בית הכנסת ההוא 'שמחת מנחם' מחלק גם חבילת גליליות + בקבוק ספרייט אישי ולא מסתפק בטילון? כי בבית הכנסת 'יוסף יצחק' (בדוי גם הוא), הביאו גם חבילת גליליות. תוסיף ספרייט אישי – יובאו דווקא אליך.

ולמה בית הכנסת 'יוסף יצחק'…. – ההמשך מובן.

דוגמה מספר שתיים:

יום הולדת בגן. הגננת החליטה: אצלנו חוגגים יום הולדת בריא. מביאים פיתות, ירקות, גבינה. אמא אחת, החליטה להיות נחמדה ולהוסיף: בקבוקי שוקו גדולים. אמא אחרת, החליטה (בנוסף לבקבוקי שוקו כמובן) להוסיף גם ממתק קטן. שהבנות ירגישו 'יום הולדת'. ועוד אמא הוסיפה (כמובן בנוסף לבקבוקי שוקו וממתק קטן) שהכי נחמד זה לתת פרס מ'הכל בשקל'. ועוד אמא הוסיפה… – ההמשך מובן.

דוגמה מספר שלוש:

קבוצת אמהות דנה כמה כסף לאסוף מכל אמא עבור מתנת סוף שנה למטפלת/גננת. "כמה לוקחים עבור המטפלות האחרות שבחדר?" שאלנו בפורים (יש עוד מטפלות, שלא יהיו אפליות…). "30-35" אמרה אחת המטפלות. "רגע, אבל בחדר השני, אוספים 40-50. אז נגבה חמישים".

סוף שנה. אחת האמהות מציעה שניקח קצת יותר. 60. שיהיה מכובד.

מעניין לאיזה סכום יגיעו בעוד חמש שנים… נשתדל לעקוב.  

*

כולם רוצים להיות 'לארג'ים', לפרגן, לתת מכל הלב וכמה שיותר, ובטח לא להיות קמצנים, או חסרי אמצעים, חס וחלילה.

יחד עם זה מפנים טענה כלפי הציבור: יוקר המחיה.

הדוגמאות שהבאתי פה הם באמת כסף קטן. אבל האם הם מצביעים על תופעה עמוקה יותר?

*

מה שמעניין הוא, הכוח שיש למערכת החינוך לעזור לאנשים להגביל את עצמם.

"נא להביא לטיול עד שני ממתקים". "נא לקנות מחברות פשוטות ללא דוגמאות ומותגים"… וכן הלאה. אלא שלמערכת החינוך יש 'תיק' – לא רק לעמוד על התלמידים, אלא גם על ההורים, שלא ייקרו את עצמם…

עד ביאת משיח, תיכף ומיד, שאז יגדל הכסף על העצים…

*

האם אני סתם קמצנית? או שעוד מישהו חושב כמוני?