כלים. כביסות. גיהוצים. ארוחות. הלבשות. מקלחות. ילדים משועממים. חשבון הבנק שבקיץ עולה לשמים. קיפול ועוד קיפול, שרי נפלה וקיבלה מכה. דם. פלסטר. עוד קיפול ועכשיו טלפון. מי בכלל מוצא זמן לנשום? חופש? מאיזה כיוון? אולי אני כן יודעת. חופש מלימודים, חופש מתעסוקה חופש מחת"ת. חת"ת!! עוד לא אמרתי חת"ת היום!! איזה חת"ת??? תפילה!! כבר ארבע בצהריים ועוד לא התפללתי שחרית!! צילצלתי ליעקב- מותר להתפלל שחרית בארבע? גם חני נפלה וקיבלה מכה. ומענדי התקשר מהקעמפ, רבקי שניסתה להכין עוגה לכלכה את כל השיש ועכשיו שאלה עוד יותר גדולה- מותר להתפלל שחרית בחמש??

אני שומעת את דבורי מהחדר השני מסבירה לשחר- המקורבת על מעלת אמירת שיעור הרמב"ם היומי. אני?? מאיפה אני ימצא זמן??

בכלל לאחרונה אני מוצאת את עצמי חייבת. הרבה חובות. חובות לה', לרבי, לילדים, לעצמי! האלוקית שלי משוועת לאיזה טיפה של משהו אלוקי! אין! מתי פעם אחרונה דיברתי עם המשפיעה? אולי זה באמת רעיון. ניצלתי את השקט מפלסת את דרכי בין הר המשחקים והגעתי אל הטלפון. המשכתי בהשלטת ה(אי של) סדר ושומעת את המשפיעה עונה. אני שופכת את כל התסכול שלי על מצבי הרוחני הירודועל כל החובות. והמשפיעה בוחרת דווקא בשיחה.

***

פרשת ראה נקראת בסמיכות לחודש אלול. ויש קשר בין הפרשה לזמן בו היא נאמרת – בפרשת ראה מדובר בין השאר על שנת השמיטה- שנת השמיטה משמטת את החובות שהיו לנו במשך השנה. את החובות היא משמטת בסופה. כמו ששנת השמיטה משמטת חובות בגשמיות כך זה גם ברוחניות.

אני תוהה. את החובות שלי? היא ממשיכה:

הקב"ה משפיע על כל יהודי שפע מידו הרחבה "בני חיי ומזוני רויחי" אבל שפע זה ניתן כהלוואה כמאמר רז"ל "החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבוא וילווה"

עכשיו המצב רוח שלי יורד עוד יותר למטה. בטח בהלוואה. כמה זמן לא שילמתי את החוב? וזה לא רק חובות התפילה, החת"ת, הרמב"ם, השיחה, החסידות וכו' זה גם חובות של בני חיי ומזוני!! אני מחזירה את החובות של ההלוואה הזאת?

-איך בכלל מחזירים הלוואה של בני חיי ומזוני? אני שואלת

זה תלוי מה לווית!! עונה המשפיעה ומסבירה:

אם המדובר הוא בבנים שנתן הקב"ה ליהודי הוא צריך להחזיר לו את ההלוואה ע"י שמחנך אותם כפי שה' רוצה, אם מדובר בחיים ארוכים מתוך בריאות צריך לנצלם לעבודת ה', אם זו פרנסה ברווח צריך לתת צדקה-

– הופה! לחנך!! אני כבר לא משתלטת על מה שקורה בבית! לנצל כל רגע לעבודת ה'? איזה ניצול! אני לא מצליחה לנצל אפילו רבע שעה מהיום לעבודת ה'. צדקה- לפחות בזה אני בסדר, פחות או יותר.

המשפיעה נזעקת: את לא מנצלת אפילו רבע שעה לעבודת ה'? כל הכביסת שלך, הניקיונות, הבישולים- הכל זה עבודת ה'!!! כמו הכהן הגדול בבית המקדש!! אל תכניסי את עצמך לדיכאון! תרגיש דווקא את המעלה שלך!! כהן גדול- בבית המקדש הפרטי שלך!! וחוץ מזה-

ה' מכיר אותנו, הוא יודע שאנחנו מסוגלים ללוות וללוות ולקבל עוד ועוד שפע ולבסוף לא יהיה במה להחזיר לכן נתן לנו את שנת השמיטה. החובות נמחקים!!

-עכשיו לא שנת שמיטה! אני אומרת ועיון קצר בלוח השנה במחשב מראה לי שגם שנה הבאה לא. רק בשנה שאחרי.

-נכון. קודם כל- הנה יש לך למה לחכות אבל אל תשכחי שהשמיטה משמטת רק בסופה! זה רק עוד שנתיים. ובשנתיים האלה את יכולה להמשיך ולפרוע את החוב!

לכל סוחר יש זמן קבוע שבו הוא עורך מאזן. הוא לא יכול לערוך את המאזן כל היום אחרת הוא לא יוכל לנהל את מסחרו. הוא מחשב את הרווחים בסוף היום, בסוף השבוע, בסוף החודש ובסוף השנה ככה גם ברוחניות-

בסוף כל יום- קריאת שמע שעל המיטה בערב שבת- חשבון על מעשינו בשבוע החולף, גם בערב ראש חודש ובחודש אלול- על כל השנה כולה – לבדוק מה מצב החוב, כמה לווינו וכמה עוד לא החזרנו.

-אז הנה- אני מודיעה למשפיעה- במבט אל כל השנה שחלפה אני רק חוטפת יאוש!! לא רק שלא החזרתי את החובות אלא לוויתי עוד ועוד ולא החזרתי!!

– צריך להשתדל לשלם את החובות ולא לסמוך על כ ששנת השמיטה תשמיט את החוב, "המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" אבל אם לא הצלחנו, לא להתייאש!! השביעית תשמט את כל החובות הישנים!

אוקי. אני לא מתייאשת. מה תכל'ס? אני שואלת את המשפיעה

– קחי על עצמך החלטה קטנה של חשבון נפש. כשאנחנו מחושבים – זה תמיד עוזר. אולי קריאת שמע שעל המיטה?! היא מציעה אני לוקחת. בכל זאת- אלול מתקרב- חשבון נפש…