בליל כ"ב בשבט תשמ"ח, בעת שהרבנית, אשת הרבי מליובאוויטש, לא חשה בטוב, החליטו רופאים מומחים שעליה לקבל טיפול רפואי בבית הרפואה. קרא הרבי למשמש בקדש, הרב שלום בער שיח' גאנזבורג, לחדרו ואמר לו: "תיסע עם הרבנית ותתקשר אלי בכל 15 דקות, ותדווח לי אודות כל אשר מתרחש שם". אכן הוא קיים שיחות טלפון כל 15 דקות כהוראת הרבי, אך זמן קצר לאחר מכן הרבנית לצערנו הסתלקה, והמשב"ק לא היה מסוגל להודיע בעצמו את הבשורה הנוראה. מאוחר יותר ד"ר פלדמן התקשר והודיע זאת בעצמו לרבי.
כחודש אחרי שהסתיימו ימי ה"שבעה", הרבי אמר לרב גאנזבורג ברמיזה: "סיכמנו הרי משהו", הרב גאנזבורג לא ענה. הרבי המשיך: "שתבשר לי תמיד בשורות טובות".

פרשת דברים נפתחת בפסוק הראשון בדברי תוכחה המוזכרים ברמז, שמוכיח משה רבינו את בני ישראל על חטאיהם במדבר. בנוסף לאזכור החטאים ברמז משה אף לימד זכות על עם ישראל. למשל: "ודי זהב"- רומז לחטא העגל, והוא נגרם בין היתר מריבוי זהב שהיה ברשותם.

מכאן למדים שכאשר אנו מוכיחים את ילדינו על התנהגות שלילית עלינו להיזהר בכבודם, לומר את התוכחה בתוקף ובנועם ללא התרגשות מבלי לפגוע בדימוי העצמי ושתהיי מורגשת הקרבה שלנו אל המחונך.
יחד עם אמירת דברי התוכחה צריכה להיות גם הכוונה מעשית לכיוונים חיוביים, שזהו העניין העיקרי.

(מבוסס על ספר בקדש פנימה, ליקוטי שיחות כרך יח', עמוד 1, אגרת החינוך, עמוד 58)

שבת שלום!

להרצאות, סדנאות וייעוץ אישי: 054-9404776