למאמי היקרה,
כל פעם שאני חושבת עלייך ליבי מתמלא באהבה כבוד והערכה כלפייך.
מאיפה יש לך את כל זה?!
אני רוצה להיות כמוך!!
מאיפה היראת שמים שלך?
מאיפה ההתקשרות??
איךךךךך? איך הגעת לזה?
אם רק הייתי יכולה להיות טיפה אחת כמוך…
אם רק אזכה להיות כמוךך..
כשאני בוכה, תמיד יש לך את המילים לעודד אותי,
כשאני עייפה בגלל שהלכתי לישון בשתיים אחרי שהייתי עסוקה לעזור לך להכין אוכל לשבת (את הרי יודעת, היית ערה במטבח עד חמש), את לא נותנת להעיר אותי בבוקר, אבל את תקומי להביא את הקטנים לחיידר עם חיוך אוהב ועידוד (ומשהו טעים=)
כשאני מרגישה מאה אחוז בסדר ואין לי כח לקום, את קמה עם חיוך כשהראש שלך מתפוצץ מכאב ומוכנה לנסוע לקעמפ נסיעה של ארבע שעות רק לצד אחד לשהות שם שעתיים. "צריך להגיע לחנה'לע לתת לה תשומת לב, והרגשה שאוהבים אותה." את אומרת לי.
כשאת קמה את לא נכנסת לחדר שלך לקחת את הדברים שכל אישה הייתה רוצה בכדי לא להעיר את אבא הישן שלא מרגיש טוב.
כשמעירים לך ופוגעים בך, אני רואה את הכאב על הפנים שלך. אבל את מחייכת בחזרה ועונה בכבוד.
כשאין כסף לכלום (לא היית אומרת את זה, אבל אני יודעת….. ) את משיגה מאיפה שהוא יותר מאלף וחצי שקל שנוכל לעשות מצוה בהידור.
כשאת ממש לא אוהבת את העבודה שלך את הולכת עם חיוך בכדי להקל על אבא.
כשחברות שלי מגיעות את נותנת להם את כל האהבה שהן לא זכו לקבל בחיבוק המלטף שלך.
אמא!! מאיפה יש לך את הכח הזה?
מאיפה יש לך את האמונה התמימה הזאת??
איך?
איך גדלת אותנו בכזה חום חסידי של אהבה לרבי ואמונה בה' בסביבה כזו….

ועוד קצת זמן, אי"ה אהיה אמא בעצמי. איך אוכל לעשות מה שאת עושה?
איך אוכל להיות כמוך?!??!!

הלוואי שאזכה להיות אשה ואמא חסידית ותמימה!
בדיוק כמוך אמא!

ביתך הבכורה.