כל יום את חווה את אותה סצנה.
קמת. המטבח נוצץ. (אם מישהו לא קם בלילה לערוך לעצמו סעודת מלכים….. )
יופי!!!
הצלחת במשימה!
הילדים קמים.
את עסוקה עד מעל הראש לשלוח אותם לבית ספר. את חוזרת למטבח וקורסת.
כן ניחשת כבר😃
כבר נצבר לו הר של כלים לשטוף….
לכלוך בכל מקום. ….
נראה כאילו במקום לשפוך את הקורנפלקס לתוך צלחת מישהו החליט לשפוך ישר על השולחן….
את נאנחת. ואי! איזה נחת ה' נתן לי=) שיהיו בריאים.

צריך עכשיו לנקות…. לא?
ואז נכנסת לראש מחשבה שקטה:
"למה לנקות עכשיו? בכל מקרה יהיה בלגן עוד מאה פעמים היום. לא שווה לעשות ניקיון יסודי עכשיו. אחכה עד שהילדים ילכו לישון ואז בשקט ושלוה אנקה הככככללללל."
ואז ההיגיון מתעורר:
"גברת, השתגעת!?!?!?!?!
אם תשאירי את זה עד הערב, עד אז יצטבר פה כזה לכלוך ובלגן…. ורק כשתעיפי מבט על הבית תתמוטתי מעייפות.
לא שווה לך.
נכון, אין מצב רוח.
נכון, כל היום תהיי עסוקה בניקיון.
אבל תכל'ס הבית יהיה פחות יותר בסדר כשתלכי לישון.
שננו יודעים שאין סיכוי שתנקי את הבית עם הוא ממש יהיה ונהפוך הוא.
ואז…. תתחיל כל העצבנות וההתפרצויות……
לא שווה לך!"
אוקי בסדר. הגזמתי.
אבל תכל'ס זה החיים.
כל יום מנקים ומול העניים הנקיון מתלכלך, ומנקים ומנקים ולא שווה לחכות יותר מדי…..

ככה גם העבודת ה' שלנו.
נכון קשה תמיד לעשות חשבון נפש ולכתוב לרבי ופשוט לעלות.
וכשמבחינים בלכלוך…..
כמה שזה קשה לנקות אותו!!!!
אבל חשוב שנדע, שאם לא ננקה את זה מיד, ומממייידדדד! אז זהו. כזה לכלוך יצתבר שמה בפנים….. שיהיה כלללל כך קשה לנקות אותו.
(אם תגידי לי שיש לך מנקה, תזכרי שיותר זמן את משלמת לה יותר כסף…..=)
אז יאללה!
לעבודה!
בגשמיות וברוחנית גם יחד!
ושנזכה לפקוח עיניים ולראות שמשיח פה!
ושבעצם יש לנו כוחות!
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!