איזה כיף לנקות מגירות של קישוטי שיער ולגלות חתיכות פתי בר..

איזה תענוג להזיז ארון בחדר שירות ולגלות פתיתי קורנפלקס מאחורי הארון..

מרגיש לנו שלא סתם מנקים, אלא מוצאים ומבערים חמץ גמור. הרגשה זו מזכירה לי רעיון מעניין מפרשת השבוע של שבוע שעבר פרשת ויקרא. באחת השיחות, הרבי מסביר שחוטא בשגגה, מבחינה מסויימת, חמור יותר מחוטא בזדון, משום שאינו יודע שחטא ומשלה את עצמו שמצבו טוב, בכך מוכיח שהרע שבו עמוק יותר, עד שהוא עצמו אינו מכיר בקיומו…

כמה פעמים קרה לנו להתנהג בזלזול, לחשוב שלילי על מישהו, נהגנו שלא בצניעות וכו' שלא במודעות כלל.

אך איזה כיף לגלות את הטעות שלנו, ונתנה לנו ההזדמנות שנתקן אותה.

אמנם זה לא תמיד נעים לגלות שיש בנו 'רע', שלא נהגנו כשורה, אך "ידיעת המחלה חצי תרופה".

תוך כדי הניקיונות, אני מבערת את החמץ, זורקת לפח ושוטפת בעונג רב, ומייחלת לה' שאזכה למצוא את החמץ שבי, להיות מודעת אליו, ואז לבער אותו בעבודה פנימית אמיתית.

שנזכה לבער את החמץ שבתוכו עד שיבולע המוות לנצח ונזכה לגאולה האמיתית תכף ומיד ממש.

חיה גילר – מרצה, מנחת הורים ועוסקת בחינוך מיוחד.