"אנשים לא משתנים", היא אומרת לי בייאוש. "אני כבר לא יודעת מה לעשות איתה. לפעמים אני זועקת מי יושיע את הבת שלי, מי יציל את הבית שלי. מרגישה כאילו שהוא עולה בלהבות". רגינה שולפת עוד ממחטת נייר ועוד אחת, מקנחת ומסתירה את עיניה ולי לא ברור אם הבושה היא זו שהורגת אותה או חוסר התקווה.

בת כמה הבת שלך אני שואלת שוב לוודא שהבנתי נכון, ורגינה כאילו מפחדת לומר את המספר המפורש. היא שולפת פסוק מתוך פרק מ' בתהילים כדי שאבין ש"הילדה" תיכף חוגגת ארבעים… מצבה (שלא האימא) כל־כך נואש וברור לי שאסור להגיד לה ברגעים אלה שום דבר. גם לא משהו כמו "תראי כמה נחת הייתה לך כשבתך חיתנה", "ראיתי תמונה מטכס ההשבעה של הנכד המוכשר שהיא הביאה לך".

במקום זאת אני חושבת איך לנסח את המשפט הבא: "את נלחמת בטחנת רוח. היא כבר לא ילדה. בעצם היא ילדה מבוגרת וגם אם לדעתך היא עשתה טעות (פעמיים) והתגרשה למורת רוחך. את ובעלך (שיחיה) סבים לנכדים מקסימים מאבות שונים. מובן שאת רוצה שהיא תהיה יותר… תהיה פחות… תקשיב לך יותר… תדבר פחות… תעשה יותר או פחות…

"את הרי למדת, העמקת, התקדמת ואת יודעת לבטא את עצמך ולגלות את רצונך, אלא שזה לא עוזר וגם לא יעזור. פשוט תפסיקי לבקש את זה ולייחל לזה. תהיי מי שאת, תמשיכי להשפיע עליה כבוד ואהבה, זה כל מה שהיא צריכה. היא בתך ולא משנה באיזה גיל או מצב משפחתי היא נמצאת. היא לא זקוקה לתוכחה, בטח לא להטפות מוסר ואפילו לא לדברי חסידות נעימים ורכים ככל שיהיו לך להגיד. תני לה את המתנה הכי גדולה שאימא יכולה לתת לילדיה. תני לה מרחב וכבוד ויותר חשוב – תני לה אהבה. זה כל מה שהיא צריכה.

"לא תשני אותה כבר בגילה המבוגר. תמשיכי לבדוק ולברר עם עצמך איך להיות ולחיות את חייך. זאת דרך חדשה לגמרי עבורך, זאת דרך שתוביל אותך להזדמנות שנייה וטובה עם ילדתך. רק ככה תוכלו לגלות האחת את השנייה ומי יודע, אולי בדרך הזאת תגלה גם היא את הגאולה הפרטית שלה".

—

ברגעים האחרונים של הגלות, כאשר הגאולה אמורה להגיע בכל רגע, על כל אחד ואחת לעשות כדי לפעול זאת. כדי להבין איך מתכוננים לגאולה צריך להבין את משמעות השם "גאולה", משום שהשם של כל דבר בלשון הקודש מבטא את תוכנו האמיתי. למרבית הפלא ואולי לא, המילה 'גאולה' מורכבת מהמילה 'גולה' בתוספת האות א'. האות א' רומזת על הקב"ה שהוא "אלופו של עולם", ועל ידי עבודתו של היהודי בגלות "להכניס" לעולם את הקב"ה הוא הופך את הגולה לגאולה.

אבל לכאורה גולה וגאולה הם שני דברים הפכיים לגמרי. לא? אלא שהגאולה אין פרושה לבטל את המציאות שהייתה לפני כן בגלות, אלא לשחרר את כל מה שהיה לפני כן בגלות, באופן שכל הדברים החיוביים שהיו בגלות נשארים גם הלאה, אלא שמתבטל מצבם הגלותי – ההסתר על מציאותם האמיתית והפנימית. לכן המילה גאולה כוללת בתוכה את המילה גולה – בגאולה יהיה לנו גולה בתוספת גילוי אלופו של עולם.

בפרקי אבות (שהתחלנו ללמוד בשבוע הקודם) כתוב "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה". מעבר למפורט בטקסט, המשנה רומזת לנו שנזכור שפרט לאדם ולאלופו של עולם ישנו דבר שלישי – מציאות העולם… ה' רוצה שנפעל בתוך המציאות ונעשה אותה משכן לשמו ית'. לכן הגולה היא חלק מרכזי בגאולה.

—

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו | http://www.miri-mychoice.co.il/