תקופת בין המצרים- התייחסות לתקופות שפל בעבודת ה'.

זה עתה באנו מתקופת "שלושת השבועות", תקופה שנחשבת ל"שפל" בהיסטוריה של עם ישראל, זמן של גזירות רבות ומאורעות קשים. במעגל השנה היהודי נוכל למצוא בקלות ימים שמחים יותר, מעודדים יותר ומאירים יותר.

גם החיים הפרטיים שלנו מורכבים מעליות וירידות, ימים שמחים יותר ושמחים פחות. החיים שלנו הם דינאמיים, ואנחנו, בשר ודם, קמים ונופלים, מצליחים ונכשלים כי "שבע יפול צדיק וקם". נשאלת אם כך השאלה, כיצד עלינו להתייחס לתקופות של שפל? לטעויות שלנו? לכשלונות שלנו? האם גם בהם קיים ניצוץ של אור? גרעין של טוב? או האם נקטלג אותם בתור רע גמור ובתור פרק בסיפור חיינו שהיינו מעדיפים לתלוש מהספר?

הרבי מסביר בשיחת כי תשא, תשנ"ב, כיצד להסתכל בעין טובה גם על זמנים של ירידות וכשלונות בחיינו.

אחד המאורעות השליליים (לכאורה) שקרו בתקופת "בין המצרים" היא שבירת הלוחות הראשונות בידי משה רבינו. תגובתו של הקב"ה מעוררת תמיהה, לא רק שהקב"ה לא מוכיח את משה רבנו על כך אלא למרבה הפלא הוא אומר לו "ישר כוחך ששיברת"! ישר כח ששברת את הלוחות! כיצד זה ייתכן?

את השאלה הזאת שואל הרבי בשיחה הנ"ל ועונה: "כשם שעל-ידי חטא העגל נתוספה המעלה של בעלי תשובה…כמו כן הוא בנוגע לשבירת הלוחות…שהטעם הפנימי על כך הוא בכדי שעל ידי זה יתוסף עילוי בתורה".

דווקא על-ידי זה שנשתברו הלוחות הראשונות, התוספו לעם ישראל הלוחות השניות – והם הכילו הרבה יותר מאשר הלוחות הראשונות.

וכן כתוב במדרש שהקב"ה אמר למשה רבינו: "אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדיברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות.

כמובן שלכתחילה אנו צריכים להשתדל לפעול באופן הכי מתוקן והכי ישר אך כאשר קרה ולא פעלנו נכון, ניתן לגלות גם בירידה את הטוב הטמון בה, כמו שנאמר על חטא העגל בגמרא "לא עשו ישראל את העגל אלא לתן פתחון פה לבעלי תשובה".

אם כך אנו מבינים שלמרות ששבירת הלוחות היה מאורע שלילי וכואב אך אם כל הכאב שהיה כרוך בדבר הירידה הזו גרמה לעליה בסופו של דבר בהתווסף לעם ישראל חלקים נוספים בתורה. ויתירה מזאת מסביר הרבי שברגע שהירידה מביאה לעליה בעצם יוצא שהירידה עצמה הייתה קרש קפיצה לדרגה יותר גבוה, ומכיוון שהירידה למעשה מהווה את תחילתה של העליה שלא בערך למצב שקדם לו, לכן היא איננה נחשבת כלל לירידה אלא כחלק מהעליה.

התייחסות לכשלונות בגרפולוגיה

ישנם סימנים בכתב דרכם ניתן לראות כיצד אדם מתייחס לטעויות שלו, כיצד הוא מתקן את השגיאות שלו, והאם הוא לוקח אחראיות על מעשיו.

דרך אחת לבדוק זאת היא דרך צורת המחיקות של האדם את הטעויות שלו בכתיבה.

אדם שמוחק באמצעות שני קווים הוא אדם שכלי, בעל הגינות ויושר שלא מסתיר את הטעויות שלו:

לעומת זאת, מחיקה חזקה שמסתירה את הכתב מראה על אדם שקשה לו להתמודד עם הכשלונות שלו והוא מנסה להעלים את הטעויות שלו מתוך חוסר יכולת להתמודד עימם.

כמו כן, אדם שכותב ע' עם כנף ימנית קטועה הוא אדם שמאשים את הוריו בכשלונות שלו:

לסיכום, לכולנו יש תקופות של שפל בחיינו. תקופות של ירידות רוחניות וכשלונות, אך החכמה האמיתית בחיים הוא לא שלעולם לא נכשל כי אנחנו רק בשר ודם אלא להשכיל ללמוד מהטעויות שלנו ובכך לגלות שבעצם כל מה שהיה נדמה לנו כירידה בעצם הייתה עליה לאורך כל הדרך.

הערה חשובה: על מנת לאבחן את אישיותו של האדם לעומק יש לעשות מכלול מכל הסימנים הגרפולוגיים ולא להסתמך רק על סימן גרפולוגי אחד.

לאבחון כתבי יד וציורי ילדים: רונית סטודניץ  [email protected]