זהו. החלום התגשם!
אחרי שנים שחלמתי לנסוע בשליחות של הרבי,
מאז שהייתי ילדה קטנה, זכיתי להגיע!

מדינה חדשה.
שפה חדשה.
אנשים חדשים.
דירה חדשה.
הכל חדש!

אני השקטה.
המופנמת.
זו שאוהבת לשבת בקצה של בחדר,
שאף אחד לא יראה אותי.

ולדבר בשקט,
שאף אחד לא ישמע אותי.

פתאום אני הרבנית….. (חחחחחח)
ואני צריכה למסור שיעורים.
לדבר בקול.
ולענות בביטחון.

פתאום אני צריכה לעזור וליעץ.
לזקנים וצעירים.
אני הרבנית (?)
והרבנית יודעת את הכל!

תיירים מגיעים.
למה שאדבר איתם?
לא ראיתי אותם!
לא מכירה מי הם!

אבל הם יהודים!
והיחס שלך אולי יזיז משהו אצלם!
אבל אני השתקנית,
וזה לא קל לפתוח את הפה,
מה לומר? איך לדבר?

ואז אני נזכרת בסיפור מיוחד:

פעם ביקש הרבי מלך המשיח משליח אחד לפתוח בית ספר.
השליח אמר לרבי שהוא לא יכול בגלל שהוא ביישן.

ענה לו הרבי "לערנט זיך פון מיר, איך בין אויכעט א שעמעוועדיקער" (תלמד ממני. גם אני ביישן)

ואז אני פותחת את הפה. והרבי מכניס לשם את המילים הנכונות.

לא. לא אני הקטנה מוסרת שיעורים מעניינים.
הרבי עוזר לי ומוציא לי את המילים.

תודה רבי!
שתמיד אזכה לזכור שזה לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!