מסתכלת בתמונה
נושמת עמוק לאט, לאט.
מתחילה להריח את האוויר, נושמת אותו חפסק ומהר אל תוך ראותיי, ולא מרפה.
מתחילה להרגיש את זה מתקרב, כל כך קרוב.
חיוך נמתח לו בין אוזני, יוצר גשר על כל הבעיות המסובכות של חיי, גדול, לבן, שמח, יותר מתמיד.
עייני צורבות, עננים קטנים נקווים להם בקצוות ולאט לאט חלש חלש בזהירות ובקלילות, בדילוגים קטנים ומלאכיים טל יורד לו משם.
מצאתי את מקומי בעולם.
לא משנה כמה אנשים יהיו שם, איזה אוכלוסיה, מוזרה ככל שתהיה, זהו מקומי המוחלט.
לא משנה כמה רעש, זמזומים, צעקות מנגינות, בלאגן ודחיפות זה המקום שלי.
הכי בעולם!
כמה רחוק שאני לא יילך כמה מהר שאני לא יברח לאן שאני לא יגיע לא יהיה תחליף בעולם למקום שלי הזה.
קרוב למגע, למישוש, לראייה ולשמיעה.
קרוב מתמיד!!!!!!
770
מחר אני ממריאה!!