השבוע אנו קוראים את פרשת וירא. הפרשה מדברת על אחד מהאירועים הטראגיים ביותר בהיסטוריה – הפיכת סדום ועמורה.

אנשים ששנאת זרים הייתה מוטו חברתי, ונענשו על כך קשות. מבין כל תושבי המקום, רק שלושה אנשים ניצלו מהאסון – לוט ובנותיו. הטרגדיה לא פסחה גם על המשפחה הזו. אם המשפחה מביטה אחורה, ומוצאת את מותה כנציב מלח.

מה בעצם היה השוני בין לוט לבין אשתו, עידית, ומה ניתן ללמוד ממקרה זה לחיינו?

אז ישנם מפרשים שאומרים כי אשת לוט נענשה על כך שעצם המבט אחורה מראה כי עצם הפרת צו המלאך מעיד שהיא אינה שלמה עם החלטת אלוקים להחריב את סדום ועמורה, אחרים אומרים כי היא הסתובבה לאחור בגלל בנותיה הנשואות שנותרו בסדום, ויש האומרים כי הפכה לנציב מלח בשל התנהגותה המבישה כלפי האורחים.

תהיה אשר תהיה הסיבה, העובדה כי הביטה אחורה מראה כי עידית עדיין הייתה תקועה על העבר, מסרבת להשתחרר מהרגליה, תקועה במחשבותיה, לעומת בעלה, לוט שהחליט להמשיך בחייו, להביט קדימה אל עתיד טוב יותר.

אין אנו צריכים להתעלם מעברנו, הוא חלק מאיתנו, אך מצד שני חשוב לזכור כי חייבים להפסיק להתקע בו. אחת השאלות שאני שואלת מתאמנים היא כאשר הם מסתכלים אחורה, האם היה משהו שהיו עושים אחרת?

זו אינה הבטה סתמית לאחור. המטרה היא קבלת אחריות על טעויות העבר, וקבלת החלטות נכונות להמשך הדרך. אז כן, לא צריכים לברוח מהעבר, להפך, יש למנף אותו בצורה טובה על מנת שנוכל להתנהל טוב יותר כעת, אבל גם לא להביט תמיד אחורה, להפסיק להאשים את העבר, את הילדות, את הכישלונות ולתלות את ההווה בהם.

המשיכו הלאה בחיים, קבלו החלטות חדשות, עזבו את מה שהיה, כי אם לא, תהפכו "לנציב מלח" שלא משתנה אף פעם.

הכותבת היא רויטל מרקוספלד – מאמנת ויועצת לכלכלת משפחה
מעוניינים באימון כלכלי? צרו קשר ב[email protected] או חייגו 054-4562647