לב מול מוח- קר או חם?

יש לנו לב. הלב רגיש, חם, בוער. ויש לנו ראש. הראש קר, שקול ומסודר.

אבל מתי מוח? מתי לב? מתי משתמשים בראש ומתי בלב?

האם הרגש חשוב בכלל? אולי נסמוך רק על השכל שהוא מביא לנו עובדות יבשות?

אבל השכל כל כך קר! אולי נשתמש רק בלב החם שלנו? שמתרגש, מתחשב ומרגיש את השני?

אז זהו. צריך את שניהם. אי אפשר בלי שכל, בלי חשיבה, בלי שיקול. מצד שני, בלי הרגש, לא היינו מתרגשים מכלום. לא היינו עובדים את ה' בשמחה ובהתלהבות.

אי אפשר בלי שניהם. לשניהם יש תפקיד חיוני והתפקיד שלנו הוא לשלב ביניהם. לדעת מתי המוח פה קובע ומתי הלב. מתי לתת למוח להיות שליט על הלב ומתי לתת ללב לחמם את האזור.

מוח שליט על הלב- יעקב אבינו לקח קודם את הבנים

כשיעקב ברח מלבן, הוא העלה את כל משפחתו על הגמלים כדי להתחיל לנסוע. רש"י כותב שהוא הקדים את הזכרים לנקבות ואילו עשו הקדים את נשיו. נשאלת השאלה: בדרך כלל, יעקב הקדים את הנשים שלו. למה יעקב לא מכבד את נשיו קודם? ולמה עשו כן?

התשובה שהרבי מביא פה, זה שהאישה מסמלת את החום. הרגש. ההתפעלות. הגבר מסמל את השכל, הקר. צריכים את שניהם. אין פה יותר טוב או פחות טוב. אבל מה שכן, צריך לחשוב לפני, להקדים את השכל לפני הרגש האישי, לפני התאווה. וכך עשה יעקב. ועשו הקדים את הרגשות האישיות, את התאוות שלו.

אם עשו היה לוקח את המידה הזאת של הגברת הלב על המוח, יכול היה להגיע לגבהים עצומים. בכך שהיה לו את היכולת להרגיש, להתרגש ולהיות חם. כל אלו בקשר שלנו עם הקב"ה ובשילוחת שלנו בעולם הזה הם חיוניים.

וזה המקום שלנו כנשים. כן, אנחנו חייבות את השכל שישלוט, שיבחין, שיבדוק. אבל אחרי זה, בלי חום, אין חיבור. בלי רגש, אש, עוצמה, הכל חסר טעם וריק. החיבור שלנו עם הקב"ה צריך להיות חם ולוהט. קשר של אהבה ולא רק של קבלת עול.

אנחנו אלו שמכניסות את זה לבית שלנו. אנחנו גורמות לבית להיות יותר מ-4 קירות, למשפחה להיות יותר מקבוצת אנשים, ולתורה ומצוות חיבור חם וחיוני לנו ולמשפחתינו.

תכל'ס:

תשאלי את עצמך: לפני שאת מחליטה משהו, תשאלי את עצמך- מאיפה זה מגיע? מהלב? כי בא לי? או מהראש? זה הצעד הראשון לכל דבר בחיים- מודעות. מאיפה זה מגיע.

תתייעצי: לפעמים הלב שלנו בוער מדי כדי להחליט נכון. או לפעמים הראש שקול מידי ואני לא מכניסה את הרגש. פה זה המקום להתייעץ, לשאול משפיעה, רב או מישהו שאת סומכת עליו. לדעת להתייעץ ולבקש עזרה זה ממש חשוב. לדעת שאני לא יודעת הכל ויש אנשים שיכולים לכוון אותי. אז אם את לא בטוחה, פשוט תשאלי. את תרגישי הרבה יותר בטוחה בעצמך ובהחלטה שלך.

תאזני את מה שיש לך יותר– את יותר רגשית? חמה? עושה דברים מהבטן? או שאת יותר שקולה? שכלית? קרה? למה אני שואלת? כי זה טוב וזה טוב. אבל צריך את שניהם. אז תנסי לראות באיזה צד את יותר כדי שתוכלי להתחיל להגיע לדרך המלך, לאצמע, לשילוב. את יותר רגשית? נסי להתחיל לקחת דקה ולחשוב מה ולמה. אם את יותר שקולה, נסי להתחבר, להרגיש. 

שטות דקדושה: לפעמים צריך ללכת עם השטות, החום ,הלב שמתשגע עד הסוף. בשביל לאזן את הקור של היום. את האפטיות של הדור. לתת צדקה מעל המשוער, ללכת על כל הקופה, "להשתגע" על מצווה מסוימת. העולם שלנו כ"כ שטותי ומשוגע, אנחנו חייבות להילחם בו ע"י שטות פנימית שלנו. תרקדי בלי לעשות חשבון. תתפללי להקב"ה בהתרגשות, תתני תרומה בלי להתחשבן. כל אלו יתנו לך לעורר את האש הפנימית שלנו שרוצה וצריכה להתחבר למקורה.

כנשים יש לנו את היכולת להאמין בפשוטת, ולעשות את שטות התמימה והחמה הזאת, ולהפוך את הבית שלנו לבית מלא אור.