הוא מחכה לה. והיא לו. כבר שבוע שלם שהם לא מדברים, כמנהג הידוע, החתן והכלה אינם יכולים להתראות ולדבר שבוע שלם לפני החתונה. לפני החיבור של שתי חצאי נשמות לנשמה אחת שלמה ומלאה.

החופה עומדת להתחיל, ניגון 4 בבות מתנגן ברקע, והנה החיבור עומד להגיע, ושוב הנשמה שהיתה למעלה שחיכתה לרגע הזה עומדת להתאחד מחדש.

באותו תסריט בדיוק,אנחנו נמצאים רגע לפני הגאולה האמיתית והשלמה.

רגע הגאולה עומד בפתח-

האיחוד בין ה' ובין כנסת ישראל.

"קשה פרדתי עליכן", אבל הפרידה היא רק זמנית, כדי שהאיחוד יהיה גדול ועצמתי

אנו עומדים כעת, בשבוע שלפני החתונה (בטח עד קריאת שורות אלה כבר משיח יבוא, הרי כל יום מתעדכנים בבשורות חדשות ומפתיעות וככל שהם יותר מפתיעות כך הגאולה יותר קרובה, עכשיו אנו כבר מחכים לבשורת הגאולה!)

כעת במצב הנוכחי עם הכללים החדשים,אנחנו במצב שבו 'אי אפשר לדבר'- הבתי תפילה סגורים. 'לא מתראים כפי שעד עתה החתן והכלה התרגלו להתראות'= להתפלל במנינים, עם ספר תורה פתוח כיאה להניחו אחר כבוד על במת התפילה. המצב שונה, דרושה יצירתיות כדי להראות לה' שאנחנו לא מוותרים ובוחרים בו למרות ועל אף הכל, שומרים על קשר, גם אם אי אפשר להתראות ולדבר כפי שהתרגלנו עד עתה. סוג חדש של קשר עד ההתאחדות בין הקדב"ה ובין שכינתא בגלותא שתתרחש תכף ומיד ממש!

כל זה, רק כדי להראות לאבינו שבשמיים כמה הוא אהוב, ורצוי בפי כל עמו.

לפני כשנתיים, הענקנו ספר תניא לאחד השכנים שלנו, ומאז הוא התחיל להתחזק בצעדי ענק, כיום דוס ממדרגה ראשונה, שומר קלה כבחמורה. לאותו שכן, כאבה הגזרה שאין מנינים בבהי"כ והחליטו לסגור את הבתי תפילה. מיודעינו לא נשאר בכאבו, אלא יזם מעצמו מניין מתחת לבניין, הודיע ושלח הודעות לשכנים על זמני התפילות, ארגן ספר תורה, דאג לבימה מאולתרת וחיכה לבאות.

מדהים! הוא היה בטוח שאיכשהו נגרד את המניין.. אך מהון להון הדבר נודע לעוד כמה בנינים באזור והמניין המאולתר שבפועל הוא פרסם עליו כשעתיים לפני שבת הגיע לכמעט 50 איש!! על הדשא, לפי כל הכללים, כל עם ישראל יותר מתמיד מחכה כבר לחיבור!! השכנים שמתגוררים מעל המניין המאולתר (מקומה ראשונה עד קומה 15) שמעו את התפילות, ואם עמדת למטה, ראית את כל השכנים שלא ירדו לרחבת הדשא, עמדו במרפסות עם סידורים ומתפללים- זה עם חלוקו, זה עם נעלי הבית שלו, זה עם הפלאפון בכיס, זה עם הגופיה אך המשותף לכולם- שהסידור ביד והפה ממלמל את תפילת שבת הקדושה! כזה חיבור כזה עונג! בטוחה שה' התענג מהמחזה המלבלב הנל.  תוך כדי התפילה נשמעו בכיות מרגשות- דמיינו מניין רוחבי (על הדשא) ומניין אנכי (15 קומות)  מהדשא ועד קומה 15 שמעו את השירה האדירה של התפילה. לאחר התפילה, אנשים שיתפו ששנים לא החזיקו סידור ביד, ולא התפללו אך ששמעו מהבתים שלהם את התפילה.. יצאו למרפסות, וראו כל כך הרבה שכנים, שלא תיארו לעצמם שאותם שכנים שהם מכירים ירדו להתפלל במניין! אז אולי הם לא ירדו.. אך הם חיפשו איזשהו סידור בביתיהם, רק כדי להרגיש את החיבור, את האחדות.הם לא יכלו לשבת בשקט, משהו התעורר בתוכם. הנשמה זעקה את שלה, והם העניקו לה את מבוקשה, כך ה' ישמע את תפילתינו נאו ויביא לנו עוד היום את משיח צדקינו ויכריז על גג בית המקדש "ענווים הגיע זמן גאולתכם".