נגיעה נשית לפרשת במדבר/מירי שניאורסון

"אז מה יהיה?" שואלות כולן ב'יום שאחרי', בעיצומה של אסטרטגיית היציאה. "האם נחזור למה שהיה קודם?" ממשיכות לרטון בעלות העסקים שנפגעו באופן החמור ביותר, והמהדרות מוסיפות ומקשות: "מתי נמצא כבר מנוחה?"

"אני עייפה" מודיעה לי ציפי חגיגית בשיחה שאחרי ההרצאה בזום. הכול מתערבב, אין חוקים, אין נכון ולא נכון. ה"עמלק אשר קרך בדרך" מקרר אותה מהחלומות על הצלחה בעסק הטרי, ו"מזנב בה" – משאיר אותה להסתובב סביב הזנב שלה. "ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים" – עלינו על זה. העייפות והיגיעה השאירו אותה מנותקת מהקשר ומיראת ה׳ המפוארת של שנות הבחרות בסמינר הנחשב.

יום העיון לנשות עסקים חרדיות בזום משאיר אותנו המרצות עייפות, יגעות וללא קול. לכולנו ברור שהשאלות חזקות מהתשובות. העולם זקוק עכשיו לשטיפה עמוקה יותר, טיפול עשרת אלפים כדי שזה לא יתפוצץ לנו בפנים (בקמץ או בשווא – שניהם מסוכנים).

כלפי חוץ אפשר לראות נשים לבושות יפה, מטופחות, אופות מאפי גבינה, עוגות קומות ופשטידות חלביות מתוחכמות, אבל בפנים? הפצעים צוברים מוגלה ויש להקיז דם, לנקות אותם, לתת הזדמנות לקב״ה לברוא עולם חדש ולהתרגש מחדש ממתן תורה.

תמיד לפני שיחול חג השבועות נתחדש בחומש חדש, במדבר – שחז״ל קוראים לו חומש הפקודים. רוב פרשת במדבר עוסקת במפקד בני ישראל. אך למי זה תורם שעוצרים הכול ומתפקדים? מה המשמעות הפנימית של בקשתו של הקב״ה ממשה רבנו, לאסוף את ראשי העדה ולהורות להם להתפקד?

בפשטות, הסיבה היא שעכשיו, ערב הכניסה לארץ ישראל, כדאי לחשוב על המלחמות הקרבות ולהיערך בהתאם ולדעת כמה חיילים לוחמים ישנם. אולם הרבי פותח לנו צוהר נוסף ומסביר שהמיוחד במפקד הוא שכל יהודי ויהודי נמנה בצורה שווה. אין ״סופרים״ את כישרונותיו, יכולותיו, מידותיו או שכלו של המתפקד אלא ״סופרים אותו״ – את מה ומי שהוא באמת. יהודי!

המפקד מגלה את ׳נקודת היהדות׳ שבכל אדם מישראל.

״מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה״ אומר רש״י בתחילת הפרשה. האם אין זה נראה מוגזם למנות ״כל שעה״? אלא שהביטוי בא לרמז על קשר עצמי בין הקב״ה ועם ישראל, קשר שאין לו הגבלה של זמן ומקום.

עכשיו ערב הגאולה. אנחנו ממתינים למניין העשירי המייצג את השלמות. כדי לגלות אותו צריך להקשיב לקול האמונה של הנשמה ולגלות את המנוחה האמיתית.

תורת החסידות מסבירה לנו את התכלית ומאפשרת להכיר את ה׳, נותן התורה.

בדורנו מעודד הרבי ליצור, לכתוב ולהדפיס חידושי תורה כי הדבר מגביר את החשק והמרץ בלימוד וכך נוכל לזכות למנוחה של הגאולה וביטול הקשיים הגלותיים.

"אז מה יהיה" זאת מחשבה שלילית שתוקפת אותנו ללא רחם ומקררת ומרפה את ידינו מהמשימה הלאומית להחשת הגאולה. פעם ענה הרבי לאדם שהתלונן כך ואמר לו שעליו לשאול "מה עוד אני יכול לעשות"! הפכי את התלונה לגילוי אחריות על המצב. במקום להיות נשלטת על ידי הסיטואציה – נהלי אותה עד לתוצאה המובטחת.

ואם קשה נפנה בקשה ונגיד לקב״ה: "עבדנו מספיק בכל שנות הגלות. אנו רוצים כבר לנוח".

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901