הוא ידע את הסוד.

את סוד קיום העם היהודי מימים ימימה.

הוא ידע שלא יוכל לפתוח את פיו ולקלל בלי אישור מה'.

אך הוא בכל זאת ניסה.

וה' הטוב הפך את הקללה לברכה.

בלעם ראה את כל מחנה ישראל חונה לשבטיו. הוא הבחין בצורה המיוחדת שבה עומדים האוהלים. אפילו הוא, רשע מרושע שכמותו, התפעל מצניעותם של ישראל שפתח אוהל אחד מכוון כנגד גבו של האוהל שלפניו,

כך

מעוצם התפעלותו עלה בדעתו לברכם- "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל".

הוא ידע גם ידע, את הסוד הגדול שלנו.

ידע, שכוחנו, בפרטיות שלנו, בצניעות.

בכל יום אנו מזכירים בסיום התפילה את שש הזכירות, שאחד מהם הוא- מחיית זרעו של עמלק- למחות את שמו.

מה, הוא לא נכחד?

אז זהו ש.. בכל דור ודור ישנו עמלק רוחני שמקרר אותנו בעבודת השם. ובכל דור ודור אנו צריכות לזהות אותו ולפעול בהתאם.

בלעם נמצא גם בדורנו, בתחפושת של עמלק.

מעניין לראות כי החלק הראשון של שתי המילים יוצר את השם 'בלעם' והחלק השני של שתיהן יוצר את השם 'עמלק'.

ולא בכדי, הם בדיוק מאותו השרש. בלעם – הוא עמלק.

עמלק מתגלגל בתחפושות רבות, שונות ומשונות, שהרי אם יבוא אלינו עם מסכה מבהילה- הלא מיד נרחיק אותו מעלינו.

הוא מפעיל אסטרטגיה ומפתח כשרון משחק, כך הוא מנסה למכור לנו את השקר שלו בשמות תמימים, מיוחדים, בעלי רייטינג גבוה- כמו "שרינג".. מילה עם צליל כל כך תרבותי ומסחרי.. או בתרגום שלה- "לשתף".

מה הבעיה לשתף?

לא תמיד יש בעיה, זה יכול אפילו להיות נחמד ומועיל, השאלה מה, את מי ולמה אני משתפת. מה אני משיגה בשיתוף? האם כך יהיו לי יותר עוקבים? אקבל יותר לייקים? ארגיש יותר בעלת ערך ומשמעותית? זה יתן לי כוח להמשיך לצלם ולחלוק עם כולם את כל מה שעובר עלי?

אבל אם רק אעצור ואחשוב לרגע-

איפה הפרטיות? איפה בעלי בסיפור הזה? האם שאלתי לדעתו -אם זה מתאים לו? או שקבעתי לו עובדה, הרי זוהי רק תמונה.. נכון?  ואפילו אם הוא 'זורם' ואפילו מעודד, האם זה נכון שכל חברותייך יראו כמה תמונות של רגעי האושר שלך עם בעלך? הרי בינינו, מה את מעלה? את רגעי האושר, הלא כן?  אבל אופס.. לא כל תמונה הופכת למציאות.. והן לאו דווקא יודעות שרוב הזמן החיים זאת עבודה, ולא תמיד נוצצת כבתמונה…  הן שוכחות שיש פוטושופ בפלאפון אבל לא בחיים עצמם…

בתמונה את יכולה להיראות יותר רזה, עם עיניים יפות וחיוך מאוזן לאוזן,

השאלה איפה את בחיים? אולי במקום לשפץ את התמונה שתשלחי לכולן- תשפצי ותעבדי על החיים הפרטיים שלך ושל בעלך? תחשבי מה נכון לפעול ולעשות שם, בקודש הקדשים הפרטי שלכם, במקום להיות עסוקה בלעגל פינות ולהיראות יותר טוב על המסך. תשקיעי בלהרגיש יותר טוב בקשר ולדעת שאת באמת במקום הנכון. בעבודה הנכונה. בשיפוץ הפנים ולא החוץ.

 מה תחושי כשתתמקדי בפנימיות, בעיקר, במהות? תראי שממילא הרצון לשיתוף הקבוצתי יפחת. ואילו השיתוף הפנימי, האינטימי- יעמיק.

שכן, השיתוף חסר הגבולות הוא רק תוצאה של משהו פנימי לא מסופק בתוכנו.

כשהכל בפנים טוב ורגוע, שלם ומסופק- לא מרגישים צורך כה נואש להראות, לשתף.. שיראו..שיחזירו לי לייקים..

וחוץ מזה – חשבת מה המשמעות של שיתוף כולם בחיים ובזוגיות שלנו? האם את רוצה שכל מה שקורה אצלכם, יהפוך להיות נושא לשיחה, נחלת הכלל? מרגע ששיתפת, או שהתרגלת לשתף, זה לא תמיד יעצור היכן שנח ומתאים לך, אולי דווקא מה שאינך רוצה שייצא החוצה, הוא זה שייחשף?

אני לא נגד שיתוף באופן גורף,  פשוט בעד שנחשוב לפני.

אם יש לנו מידע חשוב שיכול לעזור לחברות- נשתף. רק בואי נשים לב שזה לא על חשבון אדם שיקר לנו. שזה לא על חשבון השקעה בזוגיות. שזה במינון ובאיזון הנכון, שלא התמכרנו לדעת הציבור הווירטואלית, ואנו כמהות לראות את התגובות לכל תמונה או פוסט שהעלינו..

בואי נזכור- שמירת צינעת הפרט זהו סוד הברכה של עמינו.

סוד המשכת השפע מאז ולתמיד-

'מה טובו אוהליך יעקב'- מה הטוב והסוד של משפחותינו? 'משכנותיך ישראל'- הצניעות שבשמירת פרטיות ביתנו. רוצה ברכה בבית? המשכה של שפע מלמעלה?

להפוך את הקללה לברכה?

זה המתכון- שמירת הפרטיות הזוגית, הביתית, המשפחתית. חווית וחיבור הביחד כמשפחה, ולא החצנה של הביחד..

כל פעם שאת מצליחה לעצור ולא לשתף כדעת העולם, ה' רואה ורושם למעלה את ההתאמצות שלך, את הרצון שלך לשנות, להיטיב לבעלך ולמשפחתך, ה' מעריך ומראה לך- "כי טוב".

פחות נשתף, יותר נתחבר לבעל.

פחות נחצין, יותר נפנים ונשמור על הפרטיות.

ואז הברכה, שהגיעה דרך בלעם תמשיך ותהפוך את החושך לאור והשפעת הברכה עלינו בזכות שמירת הצניעות כמו שבלעם התפעל ממנה וברך- שבזכות זה כבר תתגשם הנבואה שלו על ביאת משיח צדקנו תכף ומיד ממש!

לתגובות: [email protected]

—