כי תבוא

מודה אני🙏

"למדתי להסתדר, אין ברירה" שחה לי חברה שליחה "אם תביאי לי עוזרת לשעתיים ביום אני אהיה אסירת תודה לנצח"  וואו.. איך לא עשיתי את זה עד עכשיו.  אני מתישבת לכתוב מכתב תודה לעוזרת המסורה שלי שמגיעה כל יום עם חיוך ואנרגיה חיובית. לא יודעת איך היינו מסתדרים כל התקופה הזאת בלי הידיים החרוצות שלה.
כולנו רגילים לומר תודה. למלצר שהגיש לי אוכל במסעדה, לטכנאי שתיקן לי את מכונת הכביסה, לקופאית בסופר, למי שהביא לי מתנת יום הולדת.. ובמיוחד לזה שהביא לי מתנה לא שימושית מדיי.. קל להרים את העיניים לשמים ולהודות על נס.. אבל דווקא לאנשים שסביבנו זה לא קל לומר תודה. הערכה אמיתית, כזאת שבאה מהלב, לא זורמת מהפה בקלות.
חשבת על זה פעם?!.. למה לא קל לומר תודה אמיתית?
קודם כל זה באופנה להתלונן. על המסכות והבידוד החברתי, על החתונות הקטנות והשעות מול המסך, על הפקקים והתורות, על הנהג שחתך אותי בכביש וזה שלקח לי את החניה. כל כך עסוקים בזה עד שקשה לנו לראות את הטוב.  זה לא בגלל הקורונה, אלא פשוט התרגלנו לקבל הכל כמובן מאליו.
תודה אמיתית היא כואבת בפנים. מבטאת את הנזקקות והחולשה שלי. נכנעת לעובדה שאינני שלמה בלי העזרה שלך. לא מסתדרת בלי הטוב שאתה מרעיף עלי.  האגו שלנו מפריע לנו לומר תודה. הודיה מלשון הודאה, מודה בעובדה שחסר לי. לא כייף להרגיש קטנה ופחותה.. לא קל להרכין את הראש בפני זה שהטיב איתי, והכי קשה זה להעריך את הדברים ה'ברורים מאליהם'..
להודות לבעלי על כוס התה שהכין לי,  לחברה בעבודה שנתנה לי טיפ חשוב,  לילדה שהצליחה לשמור על השקט בזמן שנחתי, לילד שלי שהכין סנדוויצים לכל הילדים. לידיד שקישר אותי עם מי שצריך, ולאדם שאכל סעודת שבת והחליט לתת תרומה לבית חב"ד.
להודות להקב"ה על כל הדברים הטובים שאני פוקחת אליהם את העיניים בבוקר. הגוף הבריא, המשפחה, האוכל במקרר, קורת הגג לראשי.. הנשמה שהוא נופח בי בכל רגע מחדש, והמודעות שהיא מכניסה לחיי.. השליחות שלי, היהודים המדהימים שזכיתי להכיר במשך השנים.. האם כל זה ברור מאליו? בהתבוננות נכונה נגלה כל כך הרבה דברים טובים להודות עליהם.
יהודי, מלשון הודיה. כל מהותנו צריכה להיות הודיה. תחושת ההודיה התמידית מביאה לביטול תמידי. "כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך" אני תלוי בך ומחובר אליך כל רגע ורגע.
הפרשה שלנו "כי תבוא אל הארץ" מתארת את טכס הביכורים שנעשה לאחר שהיהודים התישבו בארץ ישראל. טכס הביכורים היה דרמטי ביותר וכלל תהלוכות של יהודים מכל רחבי הארץ לירושלים כשבראשם שור עם קרניים מצופות זהב, התהלוכות היו מלוות במוזיקה, שירה וריקודים, קבלת פנים של הכוהנים, הנפת הפירות בסלסלות מיוחדות בבית המקדש ו"מקרא ביכורים" תיאור ופירוט של כל מה שהיהודי מודה עליו.
טכס ההודיה המורכב הזה נועד להפוך אותנו ליהודים שמודים. לשחרר אותנו מהאגו שלוחש לכל אחד בשקט 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' 'מגיע לי כל הטוב הזה'. ההודאה והקביעה שכל הטוב בא מלמעלה, מביאה להודיה תמידית.
המילה הראשונה שיהודי אומר בבוקר היא  תודה. "מודה אני לפניך"  אני חי. יש לי נשמה. קיבלתי עוד יום בחיים. אתה מאמין בי וסומך עלי שאטפל בה היטב.
אבל זה לא נגמר כאן. ההודיה נמשכת כל היום כולו, כל רגע ורגע, כל ציון טוב, כל שקל, כל הישג, כל הצלחה, כל פרט בחיים. זה לא קל. ההוויה הזאת שמה אותי במקום של שעבוד טוטאלי.. אבל יחד איתה שחרור , הרפיה, שלוה, שמחה.
כשיהודי מביא ביכורים , הוא משתחרר מהישות שלו,  מגלה את מקומו האמיתי, את עצם הנשמה שלו, הביכורים מגלים את תכלית התורה והמצוות בעולם. מגלים איך שהיהודי הוא פרי הביכורים של הקב"ה.
ההרגל לומר תודה כל היום ישפיע עלינו חסד מלמעלה. "בת קול יוצאת מלמעלה, הבאת ביכורים היום- תשנה לשנה הבאה" מחקר עכשווי מראה איך שמספר הפעמים שתאמרו תודה בביתכם ישפיע על אורך חיי הזוגיות שלכם! אם אתה יודע להעריך את מה שאתה מקבל, נותנים לך עוד מן השמים , וברור שגם הסובבים אותך ירצו לתת לך עוד ועוד.
בימים אלו של חודש אלול בהם אנחנו מכינים את רשימת הבקשות שלנו מה' לקראת הימים הנוראים, נזכור להתחיל את הרשימות בלמנות את כל המתנות שזכינו להם בחיינו ונמשוך עלינו עוד ועוד טוב ושמחה לשנה הקרובה.

שבת שלום
נחמי⚘בית חב"ד בנגקוק