מיחם השבת הוסתר במרתף הבית, עד שפיצוץ בעיצומה של השבת, הוביל לפיצוץ בלתי נמנע . נרות השבת דולקים – מול הטלוויזיה שדולקת אף היא בסלון הבית ובעל שמתחנן לאשתו שתכסה את ראשה * זוגות 'מעורבים', כאשר אחד מהם התקרב לאור היהדות והשני התקשה להדביק את הקצב, משתפים באתגר הזוגי ובדרכים לצלוח את האתגר בשלום ובאהבה * מתמודדים באתגרים בזוגיות? כדאי לכם לקרא על אילו מהמורות צולחים זוגות בדורנו. דרכיה דרכי נועם

מ. קירנברג

אמרה לי פעם מישהי, שטרום נישואיה הא היתה ברמה רוחנית פחותה ממצבה כיום. עניין זה התבטא בצניעות בלבוש ובשאר ענייני יראת שמיים. בהשגחה פרטית היא זכתה בבעל עדין וחסידי, טוב לשמים וטוב לבריות. הדוגמא האישית של בעלה, ללא כפייה וביקורת, פעלו את פעולתם. היא הרגישה שהיא מעריצה את האמת שבו ורוצה גם היא רוצה להיות שותפה לאור הזה ולחנך את ילדיה בדיוק כך. היא החלה להקפיד על חת"ת, להשתתף בשיעורי חסידות, ערכה סלקציה משמעותית בארון הבגדים שלה ובגדול הפכה לאישה אחרת.

כיום היא מרצה מבוקשת לחסידות, והיא עדיין משפשפת עיניה בתימהון כשמכנים אותה 'הרבנית'.

בשונה מסיפור אוטופי זה, פערים השקפתיים לא תמיד מסתכמים בוויכוח על קיומו של אינטרנט מסונן בבית או אורך הפאה. לעיתים מדובר על שמירת מצוות ברמה הבסיסית ביותר ובסוגיות מהותיות, שעל פניו לא ניתנות לגישור. אך כשיש רצון טוב ואהבה כנה ואמיתית, אפשר לצלוח גם משברים מהסוג הזה ולשמור על שלמות המשפחה.

בכתבה זו פגשנו בהם, בזוגות מעוררי השראה, שהתמודדו בדרך וכיום משמשים אור לאחרים.

הטייס והחסידה

גיתית שפירא, מאבחנת ומטפלת רגשית בעזרת פרחי באך על פי חסידות, חוזרת בתשובה הנשואה לבן זוג שאינו שומר מצוות לעת עתה, טייס במקצועו. חזרתה בתשובה הערימה קשיים רבים על זוגיותם. למרות הכול, הם עשו את הבלתי יאמן, הצליחו לשמור על שלמות המשפחה, ואף פתחו צוהר להתמודדותם המרתקת במופע ייחודי הנקרא 'הטייס והחסידה.

"נקודת המפנה התחוללה ברגע הראשון שנחשפתי לתניא, פשוט הרגשתי צורך לעשות מהפך בחיים". היא חוזרת לימי בראשית. "אני ממש יכולה לחלק את חיי לטרום גילוי תורת החסידות ולאחריה".

מה תפס אותה בתורת החסידות? היא מיד מסבירה: "תמיד הייתי טיפוס של שחור לבן, והחסידות לימדה אותי לראות את העולם במבט אחר.

מושגים כמו קליפת נוגה העניקו לי בהירות על כך שבעולם הזה טוב ורע משמשים בעירבוביה והקב"ה נמצא ומחיה גם את הדברים שהם היפך הקדושה. החסידות העניקה לי גם יציבות וחווית למידה שלא חוויתי.

בילדותי עברתי 8 בתי ספר ולא הייתה לי פניות ללמידה, תמיד הוגדרתי על ידי הסביבה בהגדרה הלא מחמיאה 'פוטנציאל לא ממומש' וכשהגעתי לתורת החסידות פשוט התענגתי על כל אות והבנתי שאני יודעת ללמוד"…

את בעלה, זה תפס ממש לא מוכן: "היה לו קשה שאני מחברת את התיאוריה למעשה בפועל, תמיד הוא היה אומר – "אין בעיה שאת נהנית מהלימודים אבל למה חייבים ליישם?"

הוא התקשה להסתגל לשינוי והשלכותיו. באופן כללי לאנשים קשה להסתגל לשינויים, בייחוד כאלה שלא תלויים בהם. יתר על כן, הרצון האמיתי של כל בעל תשובה הוא שהקרובים אליו יזכו גם הם לטעום מהאור. היות שלא היה לי רב שכיוון אותי בכל התהליך הייתי אבודה מבחינת ריבוי אורות ללא כלים מתאימים ולא עשיתי לבעלי חיים קלים…"

כך לדוגמה, כשגיתית ובעלה נסעו לחו"ל, הם התקשו למצוא מסעדות כשרות בקרבת מקום לבית המלון. גיתית גם שמרה שבת, מה שהיווה אתגר לא קטן.

"בעלי היה אומר לי: "אני הולך לקראתך, אני אנוס ספרד. על כל כמה שבתות שאני אשמור איתך, את תבואי לקראתי ותוותרי למעני על שבת לאחר מכן". התברר לי באופן סופי עד כמה הוא לא מבין את מהות התשובה. הוא חשב שהיות והחב"דניקים הם אנשים מסבירי פנים, ככל הנראה הם ליברלים ונוטים לעגל פינות. לקח לו תקופה ארוכה להבין שמבחינת הקפדה על המצוות חב"ד עומדת בראש הפירמידה.

 הפער ביננו היה כל כך משמעותי עד שכבר כמעט הגענו לרבנות. על אף שהשינוי אצלי התחולל באופן הדרגתי, הוא מאוד הבהיל את בעלי שחשב שהשיגעון הזה הוא אופנה חולפת.

אחת הקבלות הראשונות שקיבלתי על עצמי הייתה שלא להדליק אור בשבת. בעלי שרצה את השקט שלו ולהנות מיום המנוחה, היה מדליק כהרגלו את האור. כעסתי על כך שהוא לא מכבד את הנהגותיי והנה לכם עימות רציני כל שבוע מחדש.

 בהמשך כמובן שלא נשארתי 'עומדת במקום' והשתוקקתי להתקדם ברוחניות. אז התבקש כמובן לקנות פלטה לשבת. את הפלטה הוא כבר ממש לא יכול היה לשאת וכאות מחאה ברח לאבא שלו וסיפר לו את כל מה שאירע.

אבא שלו שהיה אדם חכם שאל אותו שאלה רטורית: "מי מבשל בבית? אתה? אז מה איכפת לך? שגיתית תעשה מה שנוח לה, ואתה את האוכל תקבל…"

אבל הסיפור לא נגמר רק בפלטה כמובן, ובשלב הבא רכשתי מיחם לשבת. הפעם הייתי כבר מתוחכמת יותר והסתרתי את המיחם במחסן. משך כמה שבתות הייתי מקדימה את בעלי, מכינה לו את הקפה ומעלה לו לקומה העליונה.

הוא אומנם הופתע מעט מהרוח ההתנדבותית שנפלה עלי, אבל לא חשד במאומה. בוקר שבתי אחד שמענו רעש מוזר מהמרתף. אמרתי לבעלי שאני ארד לבדוק מה מקור הרעש, אך הוא התעקש לרדת יחד איתי ולא עזרו כל הפצרותיי.

כשירד וראה מה שראה, חשכו עיניו. הוא הוציא את המיחם בכעס רב. הסיפור הזה היה עילה להתכתשות כואבת נוספת.

בתקופה הקשה הוא תמיד היה אומר לי: "זה לא שבחרת להיות טבעונית ואני יודע מהן ההשלכות ועם מה להתמודד, את כל יום מחדשת שינויים והנהגות מפתיעות נוספות… את השבת הוא היה נוהג לכנות שב"ס", היא מוסיפה בחיוך.

על מה אתם רבים שתהיו בריאים

כיום, שניהם עולים על במה אחת, עם מופע מרגש בשם: 'הטייס והחסידה'.

גיתית מספרת על הורתו ולידתו:

"בתחילת דרכי בתהליך התשובה, הייתי מוזמנת להתוועדויות לדבר על מסירות נפש, כשבכל הרצאה/ התוועדות מצאתי את עצמי מדברת על מסירות הנפש והוויתור של בעלי. התחלתי לחשוב על סיטואציות שאיתן התמודדנו, ושאלתי אותו לתומי האם הוא מוכן להופיע איתי. היות והוא שחקן מבטן ומלידה, הוא נענה בחיוב, ואני ששתי על תגובתו כמוצאת שלל רב. מיד פניתי לבימאית ולמפיקה שיבנו לנו מופע איכותי".

גיתית מסבירה מדוע היה חשוב לה להופיע בפני הציבור: "אנו חיים בדור שבו אנשים מתקשים להתמודד ולעמוד באתגרים הזוגיים, שלא לדבר על כל המסיחים הטכנולוגיים שלא מוסיפים הרבה להקשבה ולהרמוניה. אי לכך, תמיד ראיתי צורך להביא בשורה, שאם אנחנו מתמודדים עם אתגר זוגי כה מורכב ועדיין חיים באהבה – כולם יכולים, ולא על כל דיון או אי הסכמה מפרקים את הבית".

המופע שלהם כולל דיאלוג זוגי, ואחר כך קיימת גם אינטראקציה עם הקהל, מעין התוועדות מרוממת. "בשלב הזה של הערב, אי אפשר להכיר את בעלי, שהופך להיות שגריר נלהב של הרבי, עונה על הנהגות והשקפות חסידיות כבקיא ורגיל".

ההכנות למופע היו גם הן מאתגרות: "בתחילת הדרך, החזרות הציפו בנו את כל החוויות והאינטריגות הקשות שלנו מתחילת הדרך וזה היה קשה מאוד עד שכמעט חשבתי לעזוב הכול. בכל פעם כתבתי לרבי באגרות הקודש ויצאו לי תשובות מופלאות כמו: "נא להפיץ מעיינות בכל הכוחות והכלים שניתנו לך", המענות הללו הם שנתנו את הכוח להמשיך ביתר שאת. כיום, עצם העשייה המשותפת והנתינה לעם ישראל ממנפים את הקשר הזוגי שלנו לרמות שלא הכרנו".

בסופו של דבר, גיתית אומרת כי הליך התשובה רק תרם לקשר הזוגי. "כיום הוא עצמו מודה בזה ומחמיא לי על השינויים שחלו בי. אני סבלנית, מודעת יותר לאחרים ואקטיבית בעבודה על מידותיי. אין ספק כי המאור שבתורה מחזיר אותנו למוטב ומעדן את הנפש.

ב"ה בעלי התקדם מאוד מבחינה רוחנית. כיום הוא מניח תפילין מידי פעם, עורך קידוש ואפילו משתתף בשיעורי תניא. אין לי ספק בכך שזו תוצאה מבורכת של תהליך ההתבגרות שעברתי עם עצמי וכמובן גם אורך הרוח והסבלנות שלו, בכל זאת טייס"… היא מוסיפה בחיוך.

הכרה בקושי, הוקרה להקרבה

הגברת אילנה ישראל היא פסיכולוגית קלינית למעלה מארבעים שנה ומרצה לפסיכולוגיה במכללת 'בית רבקה'.

כחלק מעיסוקיה, היא עובדת עם זוגות בעלי פערים ברמה רוחנית. בנוסף, הנחתה גם קבוצות בעמותת 'התקשרות' שיסדו הרב עמי ואביטל ברעם.

"אני מאמינה גדולה בכך, שלא יתכן שההתקרבות לתורה תזיק לזוגיות ותגרום לפרוק משפחה. זה היפך היהדות והיפך התורה".

 הגב' ישראל, שבעצמה בעלת תשובה, יכולה להתחבר להתמודדות שהם חווים מהחוויה האישית: "כבעלת תשובה, אני מודעת יותר לתהליך שהם עוברים. אני חושבת שבעלי תשובה עיוורים לגמרי בתחילת תהליך התשובה שלהם לשוק שהם גורמים לבן/בת זוגם. כשמגלים אמת אלוקית ומתפעלים מקדושה, קשה לקבל שהקרובים והאהובים עלינו לא יגלו את אותה התפעלות. יש רצון עז לרוץ ולהפעיל לחץ עצום על בני המשפחה, מה שמוביל למרמור, התנגדות וכעס.

אני עצמי אמנם לא הייתי צריכה לשנות את בעלי, אך הרגשתי צורך לשתף את הקרובים האחרים ב'אורות' שאני חווה ולא הצלחתי להבין איך הם בוחרים להישאר מחוץ למעגל ולא נשאבים לקדושה. בהדרגה עברתי תהליך בריא של גדילה והתפתחות".

הגב' ישראל מסבירה מדוע בן זוג שחזר בתשובה חש צורך לכפות את דרך התורה והמצוות על סביבתו:

"לבעל תשובה לוקח לו זמן לעבד את ה'אבל' ולהבין שלא בטוח שהבית שלו יתנהל כבית חרדי כפי מודל החיקוי אותו ראה, וכלל לא ברור עם מי יזדהה כל ילד והאם יבחר לשמור מצוות בעתיד.

צריך גם לזכור ולדעת שהתורה רואה ערך עליון בשימור התא המשפחתי ובשלום בית, עד שהרבה פעמים יש להקריב מהתקדמות הרוחניות למען הזוגיות, כמובן בצמוד להוראות רב.

אני זוכרת זוג מיוחד שהבעל חזר בתשובה ואשתו ויתרה למענו ללא גבול. נקודת המשבר הייתה בעניין מסוים שהוא רצה לקחת על עצמו ואשתו ממש לא יכלה לשאת. הוא שאל רב חב"די, פוסק בקהילה שהשתייך אליה, שהורה לו להמתין עם זה. הוא נדהם מהתשובה. הוא היה בטוח שיחזור לאשתו ויאמר לה שהוא חייב לעשות זאת. זו רק דוגמא אחת מני רבות, עד כמה האמרה על מצוות התורה 'וחי בהם', היא רלוונטית מתמיד.

מניסיוני, אני רואה שעם סובלנות, כבוד הדדי ואהבת אמת אפשר לצלוח כל מהמורה ולחיות יחד בשלום, גם אם החזרה בתשובה נעשתה על ידי צד אחד בלבד.

נכנס לנעליה

בעבודתי הכרתי זוג מקסים שהבעל חזר בתשובה והאשה לא. כשפגשתי אותם הם היו כבר כ-5 שנים מתחילת התשובה שלו. האישה הרגישה (ובצדק) שעשתה ויתורים עצומים כדי לשמור על שלמות המשפחה (3 ילדים), ואפילו הסכימה שהבנים ילמדו בתלמוד תורה של חב"ד.

״ויתרתי על עניינים מהותיים ומשמעותיים", היא אמרה. אני שומרת כשרות בבית, לא מחללת שבת למען המשפחה, ועכשיו הוא מפעיל עלי לחץ לכסות שיער. לא מוכנה״, הכריזה בדמעות.

עזרתי לבעל להבין עד כמה הוא צריך להכיר תודה לאשתו על המהלכים שעשתה, שיאפשרו חיים יחד בתחומים המשותפים. לבסוף הוא הגיע להבנה שהיא עלולה להתייאש לחלוטין ולפרק את החבילה. בהדרגה הוא ירד מהדרישות, ואף הרגיש צורך להקל מעליה ולחפש מקום מגורים אחר עם קהילה חב"דית מגוונת יותר, שם היא תוכל למצוא חברות.

לאחר כשנתיים בהן שלא שמעתי מהם, בעת שלימדתי ב״בית רבקה״, שמעתי קול קורא לי ״אילנה, אילנה״. הסתובבתי וראיתי אישה לא מוכרת. חרדית עם פאה נאה. לקח לי עוד רגע לזהות שזו היא, המטופלת מאז.

התרגשנו להיפגש והיא סיפרה שהם התמקמו בקהילה אחרת, שם מצאה חברות, החלה ללמוד חסידות ולהתקרב ליהדות. את כל זה היא זוקפת לזכות כך שבעלה "נכנס לנעליה", הפסיק ללחוץ עליה ובכך אפשר לה חופש לבדוק את הדרך ולהתקרב באמת".

"לא תמיד מובטח ״סוף טוב״", היא ממהרת לסייג, "יש זוגות שבן/ת הזוג עדיין רחוקים משמירת תורה ומצוות.

לדוגמא: זוג שהאשה בעלת תשובה מעל לעשור והבעל עדיין מסיע בשבת ילדים לחברים ואף משתמש במחשב ובטלפון. הוא ויתר למענה על טיולים בשבת, הכיר ביופי של שולחן השבת (אפילו מכין מעת לעת דברי תורה בעצמו) לומד חסידות כדי שיהיה שותף למה שאשתו אוהבת כל כך. הילדים לומדים במסגרת לא דתית ואין לדעת מה יבחרו בעתיד. קשה היה לה לקבל שלא תוכל לחנך את הילדים בבית של תורה כמו שהייתה רוצה, ושהילדים חשופים לשתי תרבויות במקביל, אבל עם השנים היא למדה להעריך את הסובלנות של בעלה שתומך בה באירוח ובמתן שיעורי תורה בסביבתם. היא מרגישה שהיא ממלאת שליחות בסביבה.

אני מאמינה שאם מקשיבים באמת, מבינים את צורכי בן/בת הזוג ונזהרים שלא לכפות דעתם זה על זו, אפשר למצוא פתרונות שמספקים את שניהם".

מינוף המשבר להצלחת אחרים

ארגון 'התקשרות' הוקם על ידי עמי ואביטל ברעם בעקבות משבר בנישואיהם כאשר עמי חזר בתשובה ואילו אביטל עדין לא. יחד הם הצליחו לגשר על הפערים המשמעותיים מתוך אהבה וכבוד ומבלי לנסות לשנות האחד את השנייה. בהמשך, הם הרגישו צורך לחלוק את סוד ההצלחה עם זוגות נוספים הנמצאים במצב דומה והקימו את ארגון 'התקשרות'.

הרב עמי ברעם מספר:

"אני במקור צפון תל אביבי. בגיל 27 לאחר חיפוש עצמי מתמשך חזרתי בתשובה שלמה, כשכל זה קורה בשנת הנישואין הראשונה שלנו. מה שהקשה מאוד על אשתי שתחיה, היא העובדה שהשינוי לא נעשה באופן הדרגתי אלא ב'בום'. תוך כמה חודשים הפכתי ליהודי חסידי המקפיד על קלה כבחמורה ומצויד בכל הלבושים.

מצאנו את עצמנו במשבר זוגי חריף, כאשר אני מנסה ללא הרף למשוך אותה לכיוון "האור" אך למעשה רק הרחקתי אותה והזקתי רבות, המשבר הזה כלל שינויים של 360 מעלות בכל הרבדים והעיב מאוד על הקשר. נקודת התורפה העיקרית הייתה השבת, יום המנוחה, שבו מתנקזים האירועים והווי הבידור בציבור הכללי. היא רצתה לצאת, לנפוש לבקר ידידים ואילו אני רציתי ללכת לבית הכנסת.

 לאורך כל הדרך חיפשנו מענה ותמיכה להתמודדות הייחודית שלנו, הלכנו לרבנים ויועצים שונים בכל רחבי הארץ שכיוונו אותנו בדרכנו וכל אחד תרם מניסיונו. כעבור תקופה נמצא גם האוצר מתחת לגשר, בעיר מגורנו גבעתיים מצאנו כמה זוגות במצב דומה לשלנו כשאחד מבני הזוג חזר בתשובה, וכך יצרנו מעיין קבוצת תמיכה. עודדנו וחיזקנו זה את זה, בילינו סעודות שבת יחד וכו'. אין לתאר כמה נתרמנו מהקהילה המגובשת הזו שנוצרה לה. הרגשנו שאנו לא לבד במערכה הזו וחיי הנישואין שלנו עלו דרגה.

 במקביל למדנו רעייתי ואני טיפול זוגי ועבודה סוציאלית, הלימודים העניקו לנו כלים ותובנות כיצד לעזור ולגשר. היה ברור לנו שחייבים לחלוק לעולם את הניסיון והידע שלנו על כן ראינו לנכון לייסד את עמותת התקשרות, שמטרתה לתמוך בבני זוג המתמודדים עם פערים השקפתיים. ברוך השם אנו רואים פירות וחווים אלפי סיפורי הצלחה של זוגות שהצליחו להתגבר על המשברים וחיים בהרמוניה ובאחווה".

 העמותה כוללת ייעוץ אישי, סדנאות והנחיית הורים כיצד לתמוך בילדיהם להתמודד באופן מיטבי באתגר. במהלך הייעוץ אנו מחזירים את האמון למערכת הזוגית ומפתחים תקשורת זוגית המאפשרת קרבה. כמו כן, מתקיימות שבתות משותפות ומפגשים חברתיים, המעניקים לזוגות את המרחב הבטוח להמשיך ולחפש אחדות ביניהם ומחוצה להם.

 הוא משתף בכמה סיפורי הצלחה:

זכינו ללוות משפחה שבה האב חזר בתשובה והאישה אינה שומרת מצווות לעת עתה. יום אחד שומעת האשה את בעלה וילדתה משוחחים בסלון. הילדה מבקשת מאביה לשמור שבת, ולהפתעתה הרבה של האישה היא שומעת את בעלה: "זה בלתי אפשרי, כי אני ואמא לא הסכמנו על זה".

האישה התרגשה מאוד מתשובת האב, עד שבאותה שבת כבר ענתה אמן על ברכותיו של בעלה. כיום הילדה לומדת בבית ספר שלהבות חב"ד, והבת שלי היא המורה שלה".

 הרב ברעם מוסיף ומספר: "הייתה לנו אישה שאינה שומרת מצוות שנשואה לבן זוג שחזר בתשובה. אותה אישה ויתרה למען בעלה והסכימה לשלוח את ילדם לבית ספר תורני. ברגע האמת כשנכנסה בשערי בית הספר קיבלה רגליים קרות והתחרטה. מיד היא מצאה את עצמה משתפכת בקבוצה ייעודית של אנשי הקהילה. התמיכה והעידוד שקיבלה מחברי הקבוצה, נתנו לה להבין שהיא עשתה את הצעד הנכון, ואכן כיום היא מרוצה מאוד מהחינוך שמעניק בית הספר לבנה".

לסיכום, צרור טיפים לזוגות מתמודדים

הגב' גיתית שפירא:

א.     יש לזכור תמיד: מצוות לא על חשבון אחרים. בכל זוגיות ישנם פערים השקפתיים/ דתיים גם הם לא הבדלים של שמיים וארץ. העבודה שלנו בחיים היא התיקון הזוגי, כמה שפחות להתעמת.

ב.     האמונה בהקב"ה, היא שעוזרת ברגעים קשים. הידיעה שמסובב הסיבות דאג לזווג ביננו, מעניקה את ההפנמה שיש לנו עבודה לעשות ויש לנו את הכוח לזה.

ג.      עלינו לקבל את המציאות ולא להתווכח איתה. המודעות הזו משחררת. באופן אישי, דווקא כשהרפיתי והפסקתי להעיר, בעלי התפנה לראות את היופי שביהדות. כך לדוגמה, ביום שישי בעלי נוהג לצפות בתוכניות לא מתאימות ופעם הייתי בוכה בדמעות שליש על נרות השבת שרואות מראות כאלו. כשהאמונה והמודעות בתיקון הזוגי התחזקו אצלי, לא רק שלא פתחתי חזית נגדו אלא אפילו מצאתי את עצמי מסנגרת עליו לפני ריבון העולם שהוא בבחינת תינוק שנשבה.

הגב' אילנה ישראל:

א. נסו לעניין את בן/ת הזוג. לא להתקדם מהר מידי ללא שיתוף. זה לא פשוט לאנשים הקרובים המסתכלים על התהליך מבחוץ. יש להעריך את מוכנות בן הזוג לשמור טהרת המשפחה וכשרות ואת ההקרבה העצומה שיש בכך. בכלל, לקבל ולהבין שכל נשמה יש לה מסלול משלה וזה לא רק בשליטתנו האם היא תחזור לצור מחצבתה. לשחרר כל לחץ ולפצות בהרבה יחס ואהבה.

ב. לבן/ת הזוג שמגלה סימני חזרה בתשובה אצל הבעל או האשה אני ממליצה: אל תתנו לקרובים ולחברים להבהיל אתכם כאילו זה סוף העולם וזהו אסון שעומד להתחולל. תתעניינו. נסו להבין מה מושך אותו/ה. אם לא תאיימו ולא תחרימו תוכלו להשפיע יותר על היקף השינוי וקצב השינוי כך שיתאים לכם יותר. בנוסף, צרו קשר עם הרב שדרכו מתקרב בן/ת הזוג כדי שישמע אתכם וימתן. הוא יכול לעזור בהבחנה בין עיקר לטפל, בין הכרחי לפחות הכרחי. כך תוכלו לצלוח את התקופה המאתגרת במינימום נזקים לשלום הבית.

ג.  לקהילה התומכת: נסו להתיידד ולקרב את בן הזוג שלא חזר בתשובה, ללא ביקורת או דרישות. שירגישו שאיננו שופטים ואף להיפך, מבינים כמה קשה להם עם השינוי שנכפה עליהם ללא כל בחירה מצידם. ברוך השם, כיום קיימים ארגונים מיוחדים המהווים תמיכה בזוגות אלו, כמו ארגון התקשרות המאפשר שבתות וחגים לבילוי משותף של משפחות אלו, שם הם חשים כי יש מי שער למצוקתם.

הרב עמי ברעם:

א. תמיכה וייעוץ מאנשי מקצוע מוסמכים, ומעל הכול הדרכה צמודה מרב מורה הוראה.

ב. דיאלוג במקום אידיאולוגיה – הנטייה הטבעית של בני זוג שהשקפתם שונה היא לדבר במונחים של אידיאולוגיה. חשוב לייצר שיח של דיאלוג המבוסס על הקשבה וסקרנות. כשהגישה תשתנה המתח גם הוא יפחת. לא בכל עימות צריך להיות מרוויח ומפסיד, לעיתים אפשר להגיע לפשרה שתיטיב עם שניהם. מעל לכל, יש לעורר את האהבה ולפעול ממקום של כבוד.

ג.  כל מערכת זוגית דרושה עבודת מידות משני בני זוג. אין ספק כי בית המקדש הפרטי שלנו דורש השקעה יותר מכל פרויקט אחר, וכשנגרום להשראת שכינה בביתנו הפרטי ולהשכנת שלום בין איש לאשתו, נזכה תיכף ומיד לנישואין של כנסת ישראל עם הקב"ה, בהתגלות מלכינו משיחנו, תיכף ומי"ד ממ"ש".

בנימה ידידותית (מסגרת)

מדברי הרבי

"ביחס לגישתו של בעלך לעניינים דתיים הניסיון מראה שמאמץ ממושך גם הוא יעיל. אם תדברי אליו שוב ושוב אך בנימה ידידותית תשיגי הרבה מאוד במיוחד לאור מה שכתבת שנוכחת כבר בהתקדמות רבה אצלו" (אור הבית, א', עמ' 40)

"ברכה ושלום,

קיבלתי את מכתבך בו את כותבת על הרקע שלך וגם על השינוי שחל בחייך  מאחר וגדלת בסביבה שלא הייתה שומרת מצות במאה אחוז ולבסוף עברת שינוי והתחלת לשמור יותר את דרך היהדות וזה גרם לחיכוכים מסוימים בינך לבעלך

אני יכול להבין היטב שבעלך שלא הלך איתך בדרך זו או מכל מקום נשאר מאחור עשוי להיות מעט לא מרוצה שבת זוגו התקדמה יותר בעוד הוא עדין לא מצא את הכח לעשות כמוה. מצד שני במצב כזה ברור על מי לעשות ויתורים כדי למנוע חיכוכים. עבור האדם הלא דתי למעשה קל יותר לוותר מאחר שאצלו אין פירושו של דבר עבירה או חטא ואפילו אין זה דורש ממנו שכנוע פנימי חזק או התלבטות מצפונית, לכל היותר ידרוש זה אי נעימות מסוימת. מאידך בשביל האדם הדתי ויתור פירושו הפרה של רגשות דתיים חזקים ושל אמונות הנובעות מפנימיות הנפש. מהאמור מסתבר שבעלך ישנה לבסוף את גישתו כשיווכח שהצד השני לא מנסה להשתלט אלא פועל רק לפי הרגשתו העמוקה מתוך הכרה שמצא את האמת ועל כן הוא רוצה שגם האדם הקרוב והיקר לו יהיה שותף לאותה אמת שכעת מצא, ובעיקר אם את הולכת בדרכי התורה, אשר דרכיה דרכי נועם ושלום.

יהי רצון שהשם יתברך ייתן שכל הקשיים והחיכוכים יעברו ושאת ובעלך תלכו יד ביד בדרכי התורה והמצוות בשמחה ובטוב לבב ותגדלו את ילדיכם לחיי תורה, לחופה ולמעשים טובים, בבריאות נכונה ומתוך הרחבה.

בברכה.

(אור הבית, ב' עמ' 122-123)