מושקא שהינו

יוסף הצדיק בכלא המצרי, פותר את חלומו של שר המשקים, לאחר מכן עושה את המובן מאליו והמתבקש, בבקשתו משר המשקים שרק יזכיר אותו לפני המלך. סך הכל עשה השתדלות מועטת. אך לא, זה לא מה שמצופה ממנו. למרבה הפלא אביו יעקב, לעומתו, כשהיה צריך להיפגש עם עשיו התכונן כמו שצריך בדורון, תפילה ומלחמה ומבלי לחסוך כלל בהשתדלות הגשמית!

הרבי מגלה לנו שיוסף הצדיק, דרגתו הרוחנית כל כך גבוהה, שממנו נדרש בטחון בהשם מבלי כל השתדלות גשמית! ובשבילו זה היה חוסר ביטחון בהשם לבקש מבשר ודם עזרה שיזכיר אותו לפני המלך, ולכן נענש בעונש קשה מאוד, עוד כמה שנים בכלא המצרי.

הסיפור הזה מדגים לנו עד כמה היתה גבוהה דרגתו של יוסף. הוא ודווקא הוא. לא אחיו, לא אביו. ולכן דווקא הוא נבחר לרדת למצרים, השפלה והנמוכה רוחנית, ערוות הארץ, ולהשפיע משם על כל העולם. ולתת לעם ישראל את הכוח להיות שם בגלות מבלי לשקוע ולהיות מושפעים מטומאת מצרים.

לא רק הכוח לרדת למצרים בא דווקא על ידי יוסף הצדיק, אלא גם הכוח לצאת ממנה, ובגאון כמו שמגיע ליהודים! בפרשתנו, לפני מותו, נתן יוסף סימן על גאולת מצרים לבני ישראל "פקוד יפקוד אלוקים אתכם". בסימן זה שמבשר לבני ישראל על הגאולה שתהיה להם, הוא גם נותן להם את הכוח 'לשרוד' את הגלות ולצאת ממנה 'כמו גדולים' אל הגאולה!

למה דווקא הוא יכול לתת את הכוח? בגלל הדרגה שלו, שמצפים ממנו להיות מעל הטבע המסתיר על האלוקות, רק לו יש את הכוח למעל הטבע – יציאת בני ישראל ממצרים, ממקום הזוהמה והטומאה .

יוסף נתן גם לנו את כוחותיו בכדי להיות מעל הטבע, להיות בתוך כל הגלות הזו מלאת התאוות ,זוהמת מצרים, ולהישאר נקיים וטהורים, להישאר תמיד בצד של הקדושה, למשל ביציאה למבצעים לא להתפעל ולא להיות מושפעים ממה שהעולם מציע מסביב. או כשאנחנו עם עצמנו לא להיות מושפעים מהעולם שכל כך קורץ לנו ,ומעל הטבע לחלוטין לדחות בשתי ידיים את הרעיונות של היצר שמפתה אותנו, ולבחור בצד של הקדושה!  ולצאת מהגלות אל גאולה פרטית וכללית תיכף ומיד , ממש ממש.