נפלאות בפרשת וארא / / מירי שניאורסון

 אבל מי באמת רואה הכול?

"הקצינה תפארת", כך קראו לה כולם בבסיס שמסרתי בו את שיעורי התורה אחת לשבוע. תמיד התעניינה, שאלה וחקרה, עד שיום אחד נעלמה. שנה לא ראיתי אותה. החברות סיפרו שהיא מצפה כבר שנים רבות לפרי בטן, מייחלת, מתפללת, כותבת, תורמת, מבקשת – ואז זה קרה! הנס הגדול! אחרי שמונה עשרה שנה היא ילדה בת מתוקה וקראה לה בשם ׳לי-נס׳.

הכול התחיל מסדנת אימוזיצחוק שתפארת השתתפה בה. היא רצתה לשחרר את הכעס על בורא עולם, על האכזבה משנים של טיפולים, לשחרר את הקנאה למראה תינוקות שנולדים לחברותיה והיא בושה בה, ובעיקר – לשחרר את הפחד מה יהיה אם לא תזכה לחבוק תינוק.

כשאני מבקשת לשמוע את כל הפרטים היא עונה לי: "הא, זה סיפור", וצוחקת בקול גדול. "כמובן שנשוחח ואספר לך הכול". היא מזכירה לי את היום הראשון של יט כסלו שעשו בקריה ובאתי  להעביר שם שיעור. "הייתי בדיוק אחרי לידה" היא מספרת. "באתי עם לי-נס בעגלה כי זה בדיוק היה יום הולדת שנה שלה, את מבינה איזה נשמה צדקת ירדה לעולם?"  

בפרשת וארא מתחיל תהליך הגאולה משעבוד מצרים. ה׳ מודיע למשה שהוא דורש ממנו ומבני ישראל להאמין כפי שהאמינו אבותיהם, ובהמשך, לאחר הכנות אחדות, ה' מתחיל להכות את המצרים. בפרשה מתוארות שבע המכות הראשונות.

בתחילת הפרשה ה׳ משיב לשאלת משה במילה אחת: "וארא!" ללמדנו שגם בחשכת הגלות, עבודת ה' צריכה להיות באופן של ראיית אלוקות. עלינו לחוש תמיד שה' ניצב עלינו ומביט בנו ומעולם לא עזב אותנו. עלינו להתבונן בבריאה הנפלאה המתחדשת בכל יום, מתוך ידיעה ברורה שהעולמות הם הלבושים של ה' שבהם הוא מסתתר. ובמיוחד נשים לב להשגחה הפרטית עלינו בכל עת ובכל שעה.

על הפסוק הפתוח את הפרשה, "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב", אומר רש"י: "וארא – אל האבות". וידועה השאלה, מה מוסיף רש"י בפירושו "אל האבות" הרי במפורש כתוב "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב"?
אלא שיש ללמוד מכך דבר חשוב. עבודת האבות הקדושים הייתה בעיקר עבודה עם המידות שבלב. עבודת אברהם הייתה במידת האהבה להקב"ה, שנאמר "אברהם אוהבי"; עבודת יצחק הייתה במידת היראה, שנאמר "פחד יצחק" ויעקב – מידתו הייתה מידת הרחמים והתפארת.

מידות אלו קדושות מצד עצמן, אך יש בהן דבר נוסף – הן מביאות גם לעשיית פעולות ומעשים טובים. ולכן האהבה היא שורש לרמ"ח מצוות 'עשה', והיראה לשס"ה מצוות 'לא תעשה' – שהרי האוהב את ה' רוצה להידבק בו על ידי קיום המצוות, והירא ממנו – ירא לעשות עבירה.

אם כך, כשרש"י כותב "וארא אל האבות", אנו למדים שהדגש הוא על עיקר מעלתם – שנקראו "אבות", כלומר שרגשותיהם הולידו תולדות, פעולות ומעשים טובים, שהרי "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים".

אותה ראייה אלוקית שמבטאת ביטחון שלמעלה מטעם ודעת היא זאת ששלחה את תפארת אל מחוזות הצחוק, כי רק אם נסכים לצחוק ולשמוח – נראה את ההבטחה האלוקית שמבטיח ה׳ למשה בפרשת וארא.

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901