-
העצמה נשית מדרכה של הרבנית
כנשים אין טוב יותר מללמוד מדרכיה של אם המלכות, לפניכן מבט על הרבנית מכיוון קצת שונה על העוצמה הנשית הייחודית לכל אחת מאיתנו • לקריאה
רחלי בן חיים
אילו היית פותחת את העיתון, ורואה עשרה עמודים ריקים – היית וודאי חושבת שחלה טעות בהדפסה. אך האמת שאילו רוצים לכתוב על או לתאר את הרבנית – אמורים להשאיר עמודים ריקים! כי כזו היא הרבנית, כל חייה הרחק מכל פרסום, עמוק בתוך הבית, לא מתראיינת לא מפורסמת. אך היות שחפצינו הוא ללמוד מאשת הרבי מלך המשיח – אישה עוצמתית ומעצימה. אז ננסה לגעת קצת באותם מקרים וסיפורים שיוכלו לשמש לנו אבני דרך…
ריח משיח
מסופר על משוגע בעיירתו של ר' מנחם מענדל מוויטבעסק שהחל לתקוע בשופר ולהכריז שמשיח הגיע! קפצו האנשים בשמחה, ואחד מהם אץ לביתו של ר' מנחם מענדל לבשר לו את הבשורה הנפלאה, כי הרי בטח שקוע הוא בלימוד התורה ולא שומע את הקולות השמחים בחוץ. נכנס האדם לחדרו של הרב ובישר לו את הבשורה. פתח ר' מנחם מענדל את החלון, הריח את האויר. ואמר: "לא, אין באוויר ריח של משיח". ומדוע היה צריך לפתוח את החלון כדי להריח? הסבירו תלמידיו שבתוך חדרו תמיד היה ריח משיח.
הרבנית חיה מושקא – חיה משיח! היא חיה את הרבי, היא ראתה אלוקות כל העת – ולכן הייתה בטלה לרבי כל כולה. אם אנו רוצות לדעת איך לחיות משיח זה ממנה….
לא להתבלטות!
הנושא שבו מרבים לדבר הוא צניעותה של הרבנית, כמדומני שיותר מהצניעות בלבוש – שגם היא הייתה כמובן ראשנה במעלה. הייתה צניעות בלא להתבלט! כל מקום שהלכה ו'גילו' שהיא אשת הרבי – מיד חדלה לבוא לשם, וכי למה? היעלה על הדעת, יש לה מה להסתיר? בכל חסידות או קהילה שיש אישה כזו נכבדת, אשת רב – היא בעצמה מקבלת כבוד וגדולה. ופה?! הרבנית הסתירה את עצמה מעין הזרקורים. ואולי נשים דעתינו על כך שהרבי מקים ארגון נשים – נשי ובנות חב"ד, ממי היינו מצפים להיות נשיאת הארגון/ יושבת הראש, או לפחות ממקבלות ההחלטות – ולא. לא שומעים שם את הרבנית. כי דווקא היותה אישה מכובדת ובעיקר אשת הרבי מלך המשיח – היא נשארת בצללים כל העת, לא מעוניינת בכבוד הזה, לא רוצה להפוך לשיחת כולם והערצת כולן.
צניעות היא בלבוש, ויחד עם זאת בהצטנעות במקומות ציבור, בחוסר התבלטות ואי לקיחת כבוד לעצמינו…. לא תמיד קל, אבל אפשרי…
הרבי אמר להפוך – הופכים!
פעם ישבה הרבנית בביתה, ונכנס חסיד ישירות מהתוועדות, ישבה הרבנית ליד השולחן וביקשה ממנו לספר משהו שאמר הרבי בהתוועדות, סיפר החסיד שהרבי הורה באמצע ההתוועדות לשתות את כל היין מהכוסות ולהפוך את הכוס. מיד בשמוע הרבנית, הפכה את הכוס שהייתה מונחת על השולחן לידה.
הרבי אמר? היא עושה ומיד! כן קשור אליה, לא קשור?! אולי רק למי שהיה בהתוועדות? קבלת עול! הרבי אמר – אין תירוצים, לא בודקת אם התכוון או לא, או שמא אותה זה לא מחייב – בשמחה ממהרת לעשות דברו!
לעיתים ישנה הרגשה שקבלת העול הזו לבצע מיד את דבר הרבי בלי לחשוב ולערב מחשבות אישיות – היא זו שבה נמדד חסיד, וכשמביטים סביבי ורואים חסידים וחסידות מבוגרים בשנים שכאשר הם מקבלים הוראה מהרבי – הם מקיימים אותה כמו ילד קטן המקיים את מצוות אימו – אני עומדת נפעמת! כך הרבי רוצה – ואשרינו להיות חייליו – בטוח שהגאולה בוא תבוא בזכות כך…
מבינה ללא מילים
שמעתי פעם כי בסעודות השבת היו יושבים הרבי והרבנית לאכול, כאשר המשמש בקודש היה מגיש להם את הארוחה. הם בדרך כלל לא היו מדברים בנוכחותו. שבת אחת, היה בביתם ר' מענדל גאנזבורג והגיש את הארוחה. הרבי הביט בפני הרבנית ללא מילים, והרבנית פנתה אל ר' מענדל ואמרה לו: הרבי שואל מה עם חיים ליברמן? (ר' חיים ליברמן היה משמש של הרבי הריי"ץ – באותם ימים נפל ונחבל) ר' מענדל אמר: שאחרי הארוחה הוא ילך לבדוק מה איתו ויעדכן את הרבי. הרבי שוב הביט בפני הרבנית, והרבנית הוסיפה ואמרה: תלך עכשיו. ר' מענדל עזב מיד את הבית, רץ כל עוד נפשו בו במהירות, את הדרך הארוכה לביתו של ר' חיים. כשחזר, הרבי והרבנית ישבו ליד השולחן באותו המצב בו עזב אותם – באמצע הארוחה. ר' מענדל מיד פתח וסיפר מה מצבו של ר' חיים, והראה על הרגל שלו איפה החבלה. הרבי מיד אמר באידיש: "אתה לא יודע, שלא מראים על עצמך" (מכאן אגב, הזהירות המיוחדת לא לתאר על עצמינו חולי של אחר). לאחר מכן ר' מענדל המשיך להגיש את הסעודה כרגיל.
לא רוצה ל'גשם' את הקשר בין הרבי והרבנית – כי אנו לא נבין ולא נצליח לקלוט זאת, אך אנסה להסביר במילים שלנו: ניתן לומר שהרבנית ממש 'קראה' את הרבי – והבינה כל מה שהרבי רוצה ומתכוון בלי שהרבי דיבר, אפילו רק במבט עיניים. אנחנו אומנם לא בדרגא של הרבי והרבנית – אבל לקחת מכאן לחיינו – זה הרווח שלנו – לנסות להבין מה הבעל רוצה ומתכוון, מה ישמח אותו ומה יעודד אותו ולעשות זאת גם בלי שיאמר ויבקש.
אישה מעצימה
זכורה לי אפיזודה בשיעור נשים לאחר חתונתי, ישבנו שם נשים צעירות וכאלו שצעירות ברוחן – כאשר המרצה פתחה ואמרה: "איזוהי אישה כשרה העושה רצון בעלה!" – מי יודעת לתרגם לי את הנאמר? מיד קפצנו כולנו ודיקלמנו את אשר ידענו בצורה קלה ופשוטה – עושה רצון בעלה = עושה לו רצון! אם קורה ח"ו ואינו רוצה מספיק בעניינים חסידיים וכו – היא גורמת לו שירצה. ולמרבה הפלא המרצה ניפנפה בידה כשהיא אומרת בקולה החד: לא ולא! איזוהי אישה כשרה העושה רצון בעלה = עושה את מה שהוא רוצה ומעוניין! רוצה לאכול אוכל מסויים – מכינה לו, נהנה כשהבית מסודר בצורה מסויימת – משתדלת לבצע זאת, ועוד. ומה עם מה שתמיד ידענו? עושה לו רצון, המשיכה המרצה… זה אחרי שמקויים החלק הפשוט של עושה רצונו כפשוטו, אז יכול לבוא גם עשיית רצון ברוחניות – כמו שרק אישה יכולה לעשות בדרכה המיוחדת, העדינה והאישית.
רבות שוחחנו אחרי השיעור הזה בינינו החברות – וכעת כשאני חושבת על הרבנית, זה צף בי שוב במלוא העוצמה! לנו הנשים יש כח מיוחד שאין לאף אחד! עוצמה ייחודית! ונוסחת פלא בצידה: אם את רוצה להיות אישה עוצמתית, עצומה ומעצימה – תעצימי את בעלך! תני לו את מקומו, תפרגני לו בדברים הקטנים והגדולים, הגשמיים והרוחניים – שום דבר לא מגיע בקלות, אך כל השקעה משתלמת ותראי בה פירות.
ומה טוב לסיים עם מילות הרבי הריי"ץ על עוצמתן של הנשים: "השם יתברך בירך את האישה היהודיה, בהבנה מיוחדת בחינוך וביסודות הנהגת הבית. שלכן נקראת האשה "עקרת הבית" – אבן היסוד של הבית.
כשהאשה מנהיגה את ביתה בחכמה על פי התורה, יש לה השפעה גדולה ביותר על בעלה והילדים. כל דבר שהיא מוצאת לנכון לבצע, עושה זאת בשקט ובשלוה, בעדינות, עם קירוב הדעת הטוב ביותר ובכבוד, הנהגה שכזו עושה את כל המשפחה למאושרת והאוירה בבית מביאה שמחה והצלחה.
גם כאשר האשה מוצאת חסרון כל שהוא, בהתנהגות הבעל חייבת היא – ויכולה – לתקן זאת רק על-ידי דברי נועם ויחס טוב. (אגה"ק אדמו"ר הריי"ץ ח"ז ע' נ"ג-נ"ד)