נחמי וילהלם, בנגקוק תאילנד

כמה פעמים בשנה האחרונה הרמת את העיניים לשמיים ושאלת- למה? אלוקים, אולי תסביר לי למה? האם עולם הזה השתגע. או אני?? זה קרה לי השבוע..

הוואן הגדול עצר לפני מלון אייביס ומבעד לחלון הפתוח נראו הבנות האהובות שלי במסיכה. מביטות בעיניים כלות על המשפחה שלהן והבית שלא ראו חמישה חודשים. ואפילו לא יכולות להתקרב. מעבר לכביש, אנחנו עומדים וצופים והלב מתפקע, 'אין לך רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד' השלט שהילדים הכינו היה החיבוק היחיד שיכולנו לתת.. זה הרגע הכי הזוי וקורע שחוויתי. לא מאמינה שהסכמתי לזה.. ומי בכלל שאל אותי??

תאילנד לא מאפשרת לאף אחד להכנס ללא בידוד של 15 יום במלון (יקר!) וכדי להביא את הבנות הביתה לפסח הקדמנו את בואם לטיסה היחידה שהיתה אפשרית.

לטיסה קדם שבוע מטורף של בדיקות יקרות, מילוי טפסים, טלפונים והשגת אישורים ולרגעים נראה היה שלא נסיים את המשימה לעולם, כמעט התיאשנו..  וב"ה שלב א עבר בהצלחה. למזלנו המלון מול הבית הפך למלון בידוד  ולפחות ראינו אותן מגיעות וזה מרגיע.. אבל הבידוד רק מתחיל.

15 יום נביט מחלון הבית על חלונות חדרם ונספור.. מה שרואים מכאן- לא רואים משם.. עד שיגיע הרגע שיוכלו להשתחרר מהבידוד לעבור את הכביש ולהגיע הביתה סוף סוף.

ועד אז, הן בחדר סגור בלי חלון שנפתח או מרפסת, בלי אויר ומרחב..  ובדיקות קורונה ומדידות חום יומיומיות, מדברות עם העולם ממסכים.. כי מי שעברה בידוד בטח מזדהה. אפשר לצאת מהדעת, לקטר ולסבול ממש.

או שאולי אפשר אחרת? איך נקרא לזה-  טרוף או מנוחת הדעת? סיוט או הזדמנות? הכל שאלה של נקודת מבט.

בפרשת השבוע מסופר על חטא העגל ונסיונות משה רבנו לבקשת כפרה לעם ישראל. הקב"ה מתרצה וסולח, ומשה מנצל את שעת הרצון ואומר: "אם נא מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את דרכיך".  משה רבנו שואל את ה' את שאלת השאלות.  איך ייתכן שיש צדיקים שרע להם ורשעים שטוב להם? למה אנחנו לא מבינים כלום ממה שקורה כאן?? אנא ה', תסביר לי איך אתה מנהל את העולם!.

הקב"ה נענה לבקשתו "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, כי מצאת חן בעיני.. אני אעביר כל טובי על פניך.. והיה בעבור כבודי, ושמתיך בנקרת הצור..

וראית את אחורי, ופני לא יראו".

הקב"ה אומר למשה: אכן מצאת חן בעיניי ולכן אאפשר לך פעם אחת לעמוד בנקרת הצור, לעמוד מלמעלה ולהביט על העולם מנקודת מבט אלוקית.

"אני אעביר כל טובי על פניך" – כשתסתכל מנקודת המבט שלי, תראה שה-כ-ו-ל טוב, ושאין רע יורד מלמעלה. אבל אני נותן לך את הזכות הזו רק לזמן קצר ואחר כך אמשיך להסתיר את הדברים מעיניך.

"וראית את אחורי" – לפעמים תוכל להסתכל אחורה, להבין למה הדברים קרו כפי שקרו ולומר: הכול לטובה. ואולם "פני לא ייראו" –פני- מבט קדמי- לא תמיד תוכל להסתכל קדימה ולהבין למה דברים קורים בדיוק כך, כי האדם אינו אמור לדעת עתידות.

במילים אחרות, ה' אומר למשה: בעולם שלנו הכול טוב, רק שאנחנו עיוורים. איננו יכולים לראות מעבר למסך המוגבלות האנושית שלנו.

וכאן, בדיוק כאן, באה לידי ביטוי יכולת הבחירה שלנו – להתעצב ולכעוס שהקב"ה לא תכנן את הדברים כמו שרצינו, או להביט על העולם במבט חיובי ושמח, ולהבין שהעולם יכול להיות נפלא אם נזכור שאין רע יורד מלמעלה.

‏בחירה. אפשר גם להסתכל על זה ככה. כמה טוב לישון שעות נוספות, בלי שאמא מנדנדת שכבר צהריים, לגלות עוד כמה משימות אפשר להספיק.. לאכול אוכל מפנק של הבית בקופסאות שנשלחות שלוש פעמים ביום, לשמוח על זה שיש לימודים בזום!  לתת לכמה פאזלים וספרים תשומת לב.. לשמוח על  זה שלא חייבים לעזור בניקיונות הפסח ולהחליט להרגיש בחופשה אחת ארוכה..

ככה זה כשבוחרים לראות את הטוב, לחשוב על זה שגם במצב ההזוי הזה הבנות שלי יכולות לחגוג איתנו את חג הפסח, כי יש מקומות שאי אפשר להגיע אליהם בכלל.. ולספור את הימים בציפיה ושמחה!