בבוקרו של יום חולין, ישבתי לי בחצר ביתי נהנית לי מהשקט העוטף וציוץ הציפורים, שואבת אנרגיות ליום חדש.

בעודי לוגמת מכוס התה בתוך השלווה הנפלאה הזו, לכדו עיני זוג יונים במרפסת אחד השכנים, המביט זה על זו ממושכות מבלי להתעייף, עד שלפתע הופר השקט לקול רעם הצופרים, ומתוך בהלה עפו להן היונים להיכן שעפו…

רבים מהזוגות מייחלים לחיות ביחד מתוך הרמוניה, נאמנות ואהבה כזוג יונים.

ואכן, לחיות ביחד אינה משימה פשוטה כלל, שהרי כל אחד מבני הזוג מגיע ממהות, תרבות, משפחה, אופי ודפוסי התנהגות שונים.

אם כן, כיצד יכולים שני אנשים  להפוך לאחד?!

כאשר האיש והאישה מתרוממים מעל מגבלותיהם ומאפשרים לכח האלוקי הנסתר והקדוש שחיבר ביניהם להתגלות (גם במילים 'איש' ו'אשה' כלולות אותיות "יה" – שם ה', וללא אותיות הללו נותר "אש" ).

הבעש"ט הקדוש מורה לנו שממבט על זוג יונים יש ללמוד על קשר האהבה ההולך ומעמיק ביננו לבין הקב"ה בו פונה הדוד העליון אל אהובתו – עם ישראל.

כמו-כן, ניתן ללמוד על תהליך חיזוק הקשר בחיי בני הזוג מתוך הפסוק הידוע ב"שיר השירים" (ה,ב'): "קול דודי דופק פתחי לי אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי" באופן הבא:

א.    אֲחוֹתִי – אהבה בין בני זוג היא חוויה של קירבה המתחדשת בהתמדה, שתלויה בקרבה פיזית ורגשית מאוד, וכידוע, מלווה בעליות וירידות, ואילו אהבה בין אח לאחות איננה משתנית, שכן נובעת מחוש טבעי וזיכרונות  שמעוררים אהבה זו. בשלב זה של בני הזוג זו 'אהבה כמים' שזורמת והיא יכולה להתבטא גם כשיש ריחוק ביניהם.

כך ניתן לראות את הקשר של יהודי לקב"ה, שבשלב הראשוני זו אהבה טבעית של התעוררות הנשמה היהודית ("באתערותא דלתתא").  זוהי אהבה השייכת לכל יהודי ובאה לו בירושה מאבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב.

ב.     רַעְיָתִי – "רעיה" מבטאת את הקרבה שבין בעל ואשתו.  בשלב זה נולד רגש חדש בלב, הנובע מקשר הדוק יותר שנוצר ע"י התבוננות והעמקת טיב היחסים בין בני זוג באמצעות שיח אמיתי ופורה, תחושת חברות ואחווה, הערכה והכרת הטוב האחד לשני ומציאת הטוב האחד אצל השני.

בשלב זה נוצר קשר עמוק יותר אצל יהודי לבוראו, ומתוך כך נבראת אהבה חדשה ועזה הנובעת מהתבוננות בגדולת הבורא, הנקראת 'אהבה כאש'.   בנוסף, "רעיה" יכולה להתפרש כ"לרעות" במשמעות  לזון ולפרנס, כך ובאותו אופן ע"י קיום תורה ומצוות (מלשון 'צוותא') מספק עם ישראל לקב"ה את ה"מזון" הקושר אותם יחדיו.

ג.      יוֹנָתִי – מכל בעלי החיים, היונים הם בני הזוג הנאמנים ביותר, אשר לעולם לא יחליפו את בן או בת זוגם.  הנאמנות באה לידי ביטוי במבטם הממושך זה בעיני זה מבלי להתעייף מעונג זה.

בחיי בני זוג ישנו שלב שמגיע בו הדיבור המילולי פוחת ו"העיניים מדברות"  לאחר עבודה מאומצת של חיזוק הקשר הרגשי-נפשי, שמעל ומעבר למחשבה ולדיבור מתוך התענגות, הודות להתבטלות של בני הזוג זה לזו.

כאן מתבטא קשר אהבה עמוק יותר ביננו לבין הקב"ה הנקרא "לאסתכלא ביקרא דמלכא" (להביט בכבוד המלך), בו מסתכלות העיניים הפנימיות של המוח והלב, מתוך עונג  בלתי מגבל על גדולתו ותפארתו האין-סופית של הבורא, עד מתגלה "האני האמיתי"- עצם הנשמה.

ד.     תַמָּתִי – הרצון הפנימי של בני זוג הוא להגיע לגילוי שכינה ביניהם, שהרי נועדו להשלים ולתקן האחד את השני להביא לשלומתם.

זה שלב 'עבודה תמה' בו מביא כביכול יהודי את הקב"ה לידי שלימות.

הקב"ה תובע מכל יהודי להשתתף בעבודת "תמתי", משמע, הפצת אור הקב"ה בעולם, באמצעות הדאגה העמוקה לאחינו ואחיותינו הרחוקים ממקורם תוך הקדשת זמן ומאמץ גשמי ורוחני כדי לסייע ליהודי אחר וכך נביא את העולם לתיקונו בשלימות.

ובכן, חודש אלול על ר"ת "אני לדודי ודודי לי" בו מגיע הדוד – הקב"ה, מחכה לנו מאחורי הדלת ודופק שרק נפתח לו ונקבל את פניו, כי משתוקק הוא להציף אותנו ברחמיו ולתת לנו את הטוב האמיתי האינסופי.

כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה!

(מקורות: מאמר "אני ישנה וליבי ער", "ברית הנישואין", הרב י.גינזבורג)

הכותבת הינה מטפלת רגשית, יועצת זוגית ומנחת הורים משפחתית.