האם זה חסידי? כל המתוק והמגרה הזה, כל ה"תאוות" האלו… גם אם הממתקים מיועדים למתן פרסי עידוד למילוי תפקידים או ללימוד בעל פה וכדומה, הרי אנחנו לא מעוניינות שהילדים יתרגלו לעשות בשביל לקבל משהו, ולא רוצות שכל דבר טוב רוחני יהיה קשור לצ'ופר גשמי!

גדלנו וחונכנו על ברכי סיפורים מגדולי החסידים שסלדו מקינוחים – שכל מהותם היא לענג את החיך. אחד מהם הגיב – כשהוגשה לו גלידה לקינוח הסעודה – "מורוז'נה (גלידה ברוסית)?! בפירוש לא"!

ר' מענדל פוטרפס הוזמן להתוועדות יום הולדת של אחד מהשלוחים, שנערכה מיד אחרי שהרבי דיבר על מבצע יום הולדת, ומשום כך כללה גם כיבוד עשיר. כשנכנס ר' מענדל שהיה ידוע בסלידתו מכל שמץ של 'תאווה', ראה את העוגות המושקעות והפטיר: אה, עוגה? זה הרי ה"בן דוד" של הגלידה!

תלמידיו של אחד מזקני החסידים שהיה מדבר הרבה נגד 'תאוות הגלידה', ראו אותו בחתונה יושב בצד האולם ואוכל גלידה שהוגשה בסוף האירוע. שאלו אחד התלמידים מה קרה שהוא אוכל גלידה? ענה לו החסיד הישיש: אה, זו גלידה? אוחח, למה זה קר? אי אפשר לאכול את זה ככה!

לא זכינו להיות בדרגתם של חסידים אלו, ואנחנו זקוקות לפינוקים אלו כדי להנעים את העשיה שלנו. אך חסידים אלו מלמדים אותנו שגם אם אוכלים גלידה, היא לא כל הווייתנו…

ובחזרה לילדינו, וגם לעצמנו – הרי הקינוחים מענגים את השבתות והחגים, ובדורנו – גם את ההתוועדויות, במיוחד של הנשים, כדי להשקיט את הנפש הבהמית שלא תפריע להתעלות הרוחנית.

ומה עם החשש של יצירת תלות ב'ממתק'? הרי כמו שילד קטן שנגמל ומקבל צו'פר בכל פעם שהוא מצליח, ואיננו חוששים שגם כילד בוגר יתעקש לקבל צ'ופר כדי ללכת לשירותים, כך גם התגמול שאנו מתגמלים את ילדינו על נטילת אחריות או עשיה טובה – היא רק כדי להרגיל.

גם מהרביים למדנו שאצל ילדים גשמיות כרוכה ברוחניות, כמו מהרבי רש"ב שהעניק מתת כספי לבנו הרבי ריי"ץ בילדותו – על לימוד משניות בעל פה. כשהילד מתחיל ללמוד – נותנים לו ללקק דבש מהאותיות. הממתק/ הפרס הגשמיים יוצרים ציפוי מענג למחוייבויות הרוחניות שאנו מקנים לילדים  כיהודים וחסידים, עד שנגיע עכשיו נאו ל"קינוח" של סוף ימי הגלות: סעודת שור הבר והלוייתן!