איפה להתחיל?

חלפו כמה שבועות מפרוץ המלחמה

הלב לא מעכל

העין לא יודעת על מה להסתכל

והשכל הקטן שלי תוהה על דרך להסתגל…

מצד אחד המציאות כואבת ולא נתפסת בשכל אנושי

כל אחד מאיתנו שותף לצער בפן אישי

ומצד שני ניסים שנותנים לנו כוח

וגורמים לנו לא לשכוח

שיש פה אלוקים והוא מנהל את המערכה.

אתמול בבוקר רציתי לכתוב על החיילת ששוחררה

טרם כתבתי ושוב הלם נורא

חיילים שלנו שנהרגו שם

קדושים אמיתיים שמסרו נפשם.

איך?

ריבונו של עולם, אנחנו עם אחד

והכי הכי מיוחד

אחי אחי מאוחד

ברור לי שה' אוהב אותנו אהבה הכי גדולה

ה' מוליך אותנו לגאולה!

הדרך ארוכה רבת מכשולים

אבל על אבא לא שואלים.

תאמר לצרותינו די

שבענו צער יותר מידי

רוצים שתוליכנו בדרך מהירה

היישר לירושלים לבית הבחירה

ועוד משהו, ה' תזכה אותי להודות

על עתיד של ניסים ונפלאות!!!