להלן תגובה על תגובתך. היא נכתבה בשברון לב גדול.

כה צר לי משום שלמיטב ידיעתי הנושא הזה טרם עלה על סדר היום החבד"י. זמן רב לאחר שיועצות נישואין וחינוך בוגרות מכון אדלר לקחו לידיים את שלום הבית ואיכות החינוך שלנו, לאחר שפסיכולוגים ופסיכותרפיסטים בקעו את חומות המבצר החרדי ומרפאים את נפשותינו הפצועות, שלא לדבר על מרפאים – בעיסוק ובמוזיקה בחיות וברכיבה שעוזרים לילדנו להתאזן – עדיין נשארו התחומים הכי עיקריים בתחום הטיפולי: שטח התזונה וקידום בריאות – פרוצים לכל רוח ורוויים אמונות טפלות מודרניות (תוספים!). בורות אמיתית שוררת בתחום הזה, וגם המשכילות שבינינו – שלמדו הרבה פדגוגיה מייטבית לא תודרכו מעולם לקרוא את רשימת ה"מרכיבים" שמודפסת באותיות קטנטנות בצד השני של הצ'יטוס המקסיקני.

משום מה לא לימדו אותנו להתייחס להלכות אלו כאל משהו חשוב או רלוונטי. וכאשר התפרסמה סוף סוף גם במקומותינו כתבה מושקעת, מקצועית (כן, שלי) שמשלבת עליונים (הלכות) ותחתונים (מדע ורפואה) שזה להוריד עיקר שכינה ובתחתונים דווקא שזה להמשיך ולפעול בכיוון של ביטול גזרת רומי/סוריה שהיא תמצית הגלות – הופיעה מיד אחריה – תגובתך, ואני חוששת שהקהל היקר שלנו שכאמור איננו בקי בלשון המעטה בביולוגיה/ביוכימי'ה/תזונה/רפואה, וגם אולי לא התעמק מי יודע מה בהלכות האלו ברמב"ם, יחליט שאם זה כך, אם יש וויכוח, ויש עוררין, והדברים אינם מוחלטים, אז אולי אפשר להמשיך להאכיל את הילדים במזון מתועש כי הם ילדים "ומתנועעים הרבה" וממילא יסתדרו כבר עם הג'אנק, כי למה לקנות תפוח אחד שעולה שניים שלושה שקלים כשאפשר לקנות באותו המחיר 3 שקיות חטיפים?

ואם ניקח בחשבון כמה קשה לצאת מהרגלים, ובמיוחד מהרגלי אכילה, ועוד יותר-מהרגלי האכלה.. ואיך שהייצר מחפש תירוצים לרדת מהחלטות טובות, חוי אוי לנו אם ילד אחד קיבל עוד סוכריה/במבה/גרבר/מעדן שוקו במקום תפוח/רסק בננה טרי/לבן טבעי, כי מישהו קפץ לקרר את האמבטיה..

אבל ראשית הכל – בירור הלכתי.

בשיחה שזכיתי לקיים בענין עם הרה"ג הרב טברדוביץ שליט"א מכפר חב"ד בערב ט' שבט, העליתי בפניו את השגותיך/קביעותיך שההלכות מפרק ה' אינן מתייחסות לכאורה לכל אדם כבפרקים א-ד אלא ל"חכם" בלבד. לשאלתי אם זה נכון שלל זאת הרב והשיב (ציטוט:) "שוודאי ראוי להיות כך לכל אדם".

עוד שאלתי את כב' הרב באשר לקביעה שבנוגע להלכות בריאות ושמירת הגוף המובאות ברמב"ם (הל' דעות פ"ד) יש לומר ש"נשתנו הטבעים". וממילא אין הלכות אלו מחייבות עוד. הרב שלל זאת ואמר כי "רוב הדברים – הכל קיים". שאלתיו למה הכוונה ב"רוב הדברים" ומה  ומה איננו מחייב? וענה שוב כי "הכל קיים" (נכון) גם היום, חוץ ממה שאמר הרמב"ם בשלילת אכילת פירות, שכן היום – פירות אכן כן בריאים. וכל השאר – "הכל קיים".

וכאן תשובה לתמיהה נוספת, הכיצד אני ממליצה בחום על אכילת פירות בכלל, בשעה שהרמב"ם שולל זאת.
תודה מקרב לב לרה"ג הרב טברדוביץ שליט"א שהואיל להעמידנו על דיוקם של דברים.

ועתה אגש לשלול (סליחה מראש) אחת לאחת את שאר הטענות כפי שפורסמו כאן.

נקודה ראשונה: ערבותו של הרמב"ם ניתנת על כל ההלכות עד הלכה כ'. נכון מאוד, והרי ברור שבכתבה אחת אי אפשר להכניס את כל התורה ואת כל הרמב"ם.

מאמר בעיתון אף פעם איננו תחליף ללימוד אמיתי "בפנים", והוא אמור רק לעורר תיאבון לעשות זאת.

נ.ב. כמעט תשע עשרה שנה שאני כותבת לבית משיח, ולא זכור לי שקיבלתי תגובות כה רבות לכתבה כמו לזו. בחלקן הגדול מלווה היישר-כוח בבקשות מפורשות לכתבות נוספות ולפירוט תכליתי של מידע עצות, מתכונים וכו'.

בעזרת השם בכתבות הבאות אשתדל להקיף גם הלכות נוספות ומשהו מים החסידות שבענייני תאוות, אתכפי'א, ויושר פנימי.

נקודה שניה – בה את מביעה את דעתך כי מה שהרמב"ם עצמו מגדיר כ"מאכלות רעים" – איננו איסור. והרי בהלכה הראשונה שם פוסק הרמב"ם כי "צריך להרחיק.. מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברים ומחלימין", ובכן – מה דינם של מאכלים שהרמב"ם עצמו מגדירם כ"רעים"? האם הם מאבדים את הגוף, או שהם מברין ומחלימים?! הרמב"ם איננו מציין תחום ביניים ביניהם. כל דבר הוא או זה או זה.

למקרא המילים – "הנזק באכילת מאכלות רעים מאוזן ע"י פעילות גופנית" ואח"כ גם ובמיוחד לגבי האכלת ילדים במאכלים רעים, כביכול גופם של ילדים יכול להסתדר גם עם מזון גרוע (+ממתקים וכו') "כי הם מתנועעים הרבה", לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.. את יודעת כמה ילדים חולי סכרת יש היום? איזו עליה מבהילה בשיעורי סכרת נעורים וסכרת טייפ ll – סוג שתקף עד לא מזמן אנשים מבוגרים בלבד?

זו הפעם הראשונה שארגון הבריאות של האו"ם מכריז על אפידמי'ה גלובאלית של עשור(!) שהיא מגיפה של ילדים. ומהי? השמנה, כמובן! ממה הם השמינו? לא ממזון טוב. מזון טוב שמבושל נכון איננו מעורר תיאבון מופרז/השמנה. רק מזון מתועש ומתובל מידי שהורס את יכולתה של מע' העיכול לספוג, יכול להביא לתת התזונה המודרני שמתבטא בבולמוסים ובהשמנה.

ואיך אפשר להתעלם משיעורי ה-ADD וה-ADHD הגואים בקצב אש, כשמיליוני ילדים בעולם מקבלים ריטלין מחד ואוכלים חומרי הדברה וסוכר צבוע מאידך?

גם אני סבורה ששום נזק לא יכול להיגרם מלעקח אחד בשנה גם אם הוא עשוי מקמח לבן וסוכר, אם הוא בא מהרבי, אבל מדוע להזכיר זאת בכתבה על בריאות? והלא פתחת גם את את דבריך בתיאור סדנוויצ'י הכוסמין-טחינה-ירקות מעוררי ההתפעלות שלך. אם חלוקת הלעקח היא גושפנקא לקמח לבן וסוכר, מדוע את טורחת להכינם? שלחי אותם לגן עם וופלה וסוכריה וזהו.

ואם בגושפנקות עסקינן, הזכרת לי משהו: שבת חתן, קילוגרמים של סוכריות מעופפות באוויר ומקפצות בעליזות על ראשי המתפללים, מתגוללות על רצפת בית הכנסת. תינוקות של בית-רבן מתרוצצים בהמולה וחוטפים מלוא חופניים דוחסים לשקיות, לכיסים, לחולצה המופשלת שהופכת לסל מאולתר.. אחר כך הם דוהרים אל הגינה, תופסים פינה שקטה ומתיישבים לדחוס את החימיקל הסינטטי הדביק הוורדרד המתוק הצבוע הזה לפיותיהם הקטנים.

לא יאמן כמה טופים ילד קטן יכול לבלוע.. ועוד יותר לא יאומן מה שעשרים שלושים טופים יכולים לעולל למערכת עיכול קטנה אחת.

והכל באיצטלה של קדושה: בחסות בית הכנסת. שבת חתן. אז מה?!

אולי אין לי גנים או אינסטינקטים חסידיים, אבל מה אומר לך, זה לא מסתדר לי עם מה שלמדתי על מיכאל.
ואם איזה מלאך יעז להתקרב לילד שלי עם הגועל נפש הזה יהיה לו עסק איתי..

לא, גופם איננו מסוגל "להסתדר" עם זה, הלוואי! אולי פעם – כשהאוויר והמים היו נקיים, כשהגנים לא היו כה שבירים, כאשר היו הולכים שעה לכל צד בדרך אל החיידר לפני היות ההסעות, ובדרך גם קופצים להשתוללות צוננת בנחל הצלול ונושמים את אוויר היער המחומצן – אולי אז-היה אפשר להתעלם מכמה גרמים של סוכר נקי. אבל היום – לא! לא!! לא!!!

היום אני נוסעת לבני ברק וכשנכנסת לרחוב השומר אני עוצמת את העיניים, כי יותר טוב להתנגש בעץ מאשר לראות את תמונותיהם של הילדים הקרחים המתחננים לישועה. אגב, יש לך אולי מושג מדוע בבדיקת ההתפתחות האחרונה לילדי המדינה שערך משרד הבריאות הישראלי ניכרת התפלגות מובהקת של ילדי "המגזר החרדי" לרעה, כנמוכים באופן בולט משאר הילדים?

הלאה. מים. או כפי עדותך: "המלצתם של רופאי המשפחה לשתיית ליטר וחצי ביום".

היא הנותנת. "רוב רופאי המשפחה" באים במגע עם אוכלוסיה חולה. האוכלוסיה חולה בעיקר משום שמזונה מעובד מדי, כלומר הוא נטול חיות (לא טרי) וגדוש במלחים תבלינים חריפים וחימיקלים מרוכזים. במצב כזה הגוף אכן זקוק למהול את הבערה ולשטוף את הרעל החוצה מהר ככל האפשר, ובניסיון להציל את עצמו הוא מציף את הג'אנק במים. בתור עזרה ראשונה (רפואה דחופה) זו אכן עצה טובה, אבל טוב בהרבה היה לבנות ארוחה נכון, שזה אומר: שני שליש הצלחת – ירקות (חיים או מבושלים קלות) המכילים פלוס מינוס תשעים אחוזי מים איכותיים והשליש הנותר מתחלק בין חלבון טרי לא מעובד/מומלח (ביצה, גבינה לבנה, בשר עוף/דג לא מעובד) שגם הוא בעיקרו מים, ופחמימה טבעית כתפוח אדמה, בטטה או קינואה, שגם הם מלאי מים איכותיים. ואז לא צריך לא רופאים ולא שטיפות חירום.

לאחר פרסום הכתבה בבית משיח פנו אלי שני אנשים רק בנושא זה. האחד סיפר שהוא סובל מאי ספיקה כלייתית בדרגה שנזקק לפוסיד (תרופה משתנת, ממריצת פעילות כלייתית להוצאת עודפי נוזלים ללא הבחנה, העשויה להזיק מאוד לכליות) בנשימה אחת סיפר בגאווה גם כי הוא שותה לפחות ליטר וחצי ביום, כהמלצת הרופאים.. שערי בנפשך: נפרולוג שלא עשה אחד ועוד אחד.. ועוד אדם שסובל מתופעות שונות וביניהם עייפות של שנים שנובעת משינה לא רצופה בלילה, מאחר ומתעורר להתפנות ומתקשה להירדם שוב. לאחר שהחל (לאכול ו) לשתות בהגיון שמח לבשר לי כי מזה זמן רב לא ישן היטב כל כך, ועתה נהנה מערנות ורעננות במשך כל היום.

ועכשיו בקשר למוסדות, אין זה שינוי בסדרי הישיבות הקדושות ולא מרד ברבותינו נשיאנו חלילה, לדאוג שישמרו בישיבות על הלכות שמירת הגוף. להיפך.

בהחלט מומלץ וראי תקדים הרבנית רבקה ע"ה שהשתדלה מאוד לברר מה אכלו, אם ישנים טוב וכו', והשתדלה לעזור בכך. התעניינות כנה מלב אוהב מתקבלת תמיד בברכה אצל ראש הישיבה שליט"א של בני, וגם לישיבה שלכם באור יהודה התבקשתי לא פעם לתרום מניסיוני כאחות פנימייה ושמחתי לעשות זאת, (תשאלי את המשפיע הרב זיס).

אין זה שינוי בסדרי הישיבה, כשם שאין זה שינוי בשליחת תמים לרופא שיניים, אורטופד, לשחיה טיפולית אם יש לו עקמת, או להכניס מקרר לחדרו שבישיבה אם צריך לקרר אינסולין. כך פעילות גופנית שהיא המלצה גורפת של כל הרופאים.

אגב – פעם עישנו בישיבות, כולם. גם הרבאים עישנו עד שהרופאים הבינו את הקשר בין עישון לבין… ואז הפסיקו. האם זה שינוי בסדרי הישיבות?

יין? כשהרמב"ם מדבר על כך ש"החכם אינו שותה אלא כדי לשרות האכילה שבמעיו" הוא מדבר על יין לבן יבש 11% אלכוהול מקסימום, כשהוא "מזוג במים" (נא לעיין שם..). כלומר: שפריץ קטן של יין כנ"ל במשהו כמו חצי כוס מים, שזה יוצא תערובת של כ-‏3% אלכוהול לערך.

ו-לא, הרמב"ם לא התכוון שם לסמירנוף.

וכן "נהגו להרבות במיני (שזה סוגים של) מאכלים ביום טוב" ולא להגיע ח"ו לאכילה גסה, ולא לשכרות.

ואחרון אחרון חביב: הסוכריות של המלאך מיכאל, בהמלצת הרבאים.

בזמנו של הריי"ץ וילדותו של הרבי מה"מ – "סוכריה" היתה גביש סוכר קטן שקראו לו "צוקר קנדי" שהתגבש בתוך תמיסת סוכר טהורה או במיץ של קנה סוכר. אני זוכרת את טעמם המופלא עוד מהסבתא שלי. אני ב-טו-חה שהם לא התכוונו לפרודוקט טכנולוגית המזון המודרנית שאת רכיביו המפלצתיים יכולה כל אחת לקרוא באותיות אנגלית קטנטנות על העטיפה, אבל צריך ללמוד הרבה ביוכימיה כדי להבין.

או פשוט להסתכל מה קורה מסביב ולהזדעזע.

וברור לי שכשמדובר בממתקים שהם אכן מצרך חיוני לגדילת ילדים שמחים – הרי גם הרבאיים והמלאכים סוברים שאסור להשתמש בכאלה המזיקים להם, ויש לחפש את המתוקים וערבים לחך שהם גם בריאים.

ולסיכום: את כותבת ש"אין בסמכותינו לקבוע מסמרות בנושא מורכב זה", ואני יודעת שאנו חייבות לעשות זאת. אף אחד לא יעשה זאת במקומנו.

לא במקומי, וגם לא במקומך.

כי רק אנו – עקרת  – הבית.

יחי המלך!
רחל שאבי.