כבר הרבה זמן אני רוצה להכין במיה. מזה במיה? שאל אותי המוכר החסידי בחנות ירקות שמתחת לבית. הבנתי שמכאן לא תגיע הישועה.

וכך בבוקר אחד של החופש הגדול מצאתי את עצמי הולכת לשוק עם שלושה קטנטנים. לקנות במיה. 'את בטוחה שתסתדרי עם שלושתם?' ווידא בעלי. 'אולי תקחי בייביסיטר ותרדי לבד'. 'אל תדאג'. אמרתי לו בביטחון. 'הם יעשו יום כייף ועל הדרך ילמדו כל מיני דברים מעניינים על העולם המרתק שה' ברא'.

אז מזה באמת במיה? במיה היא צמח בעל תרמילים שגדל בקיץ. היא מגיעה מצפון אפריקה. אך כיום התפשטה בעולם כולו. היא פופולרית בעיקר אצל יוצאי הודו ועדות המזרח כמו מצרים, עירק וטוניס.
אז הגענו לשוק. מצאנו את המיה. ו.. איך בוחרים. חשוב לבחור את הבמיה אחת אחת. ניקח רק את התרמילים הרכים. רצוי את אלו האדמדמים יותר. וללא פציעות.

את התרמילים העבים והקשים, בעלי שערות דוקרניות נשאיר שם. אגב במחלקת הקפואים בסופר יש גם במיה. אבל מהסוג השני. הגרוע.

בעודי בוחרת לי במיה (ועל כך ישר כח לילדי הסבלניים, שאכלו את החטיף בשקט לידי) פיתחתי שיחה עם הסבתות הנחמדות שבחרו איתי. הם שיתפו אותי בשמחה בתהליך הכנת הבמיה, במה הם מתבלות ולמי הם מכינות.

סתם ככה שתדעו. שהשפים הנחשבים מקבלים הרבה מידע דוקא בשוק. הם מסתובבים בשווקים בעולם. בוחרים סחורה טריה ואיכותית. ועל הדרך מפתחים שיחה עם המוכרים והקונים. כך הם נחשפים לתבשילים וטעמים של תרבויות, עדות ועמים שונים.

הגענו הביתה. שטפתי את הבמיה. ואחרי שהקטנים קיבלו את שלהם, ישבתי לקטום את הבמיה. זה תהליך קצת ארוך שהסבתא שלי היתה עושה בסבלנות רבה. אני יכולה לדמיין את הנשים פעם יושבות יחד בשמש ובוררות אורז, קוטמות במיה או שעועית וככה מעבירות את הזמן בשיחה.

כעת אנו חותכים את שני הקצוות של הבמיה ועל הדרך בודקים שהיא לא נגועה.

מייבשים- שלב חשוב ביותר. לבמיה יש מרקם רירי שהוא פחות טעים. (מצד שני זהו הערך מוסף שלה מבחינה בריאותית. במערכת העיכול ישנה רקמה רירית קבועה, אך זו נוטה להיפגע במקרים של דלקות שונות במקרים של פגיעה ברקמה הרירית – הרקמות של מערכת העיכול נותרות חשופות אל מול פגיעה אפשרית מחומציות הקיבה, ועוד. עם אכילת הבמיה (שיבולת שועל ועוד) – שכבת החיץ הרירית, הנוצרת על גבי רקמות העיכול המגורות, יוצרת מעטה הגנה ומאפשרת את התהליך של איחוי וריפוי רקמת העיכול)

את הייבוש ניתן לעשות כמו הסבתות, בשמש. מפזרים את הבמיה על מגש שטוח ומייבשים לשעה- שעתיים. או בתנור ל-10-15 דק' עד שמזהיב. רצוי גם לטגן קלות בשמן זית.

לאחר שהמיה מוכנה לבישול, נכין את הרוטב. סבתא שלי היתה מכינה אותו עם שום ועגבניות טריות. הסבתא הטוניסאית הנחמדה מהשוק מכינה דוקא עם בצל.

במיה
חצי ק"ג במיה
3-4 עגבניות בשלות. חתוכות לקוביות.
3-4 שיני שום פרוסות
1/3 כפית סוכר
כף לימון סחוט
מלח, פלפל שחור
(אופציונלי- כפית פפריקה וכפית רסק עגבניות)

אופן ההכנה:
א. מנקים – שוטפים את הבמיה היטב
ב. חותכים –מסירים את הגבעולים
ג., שוטפים שוב היטב, מסננים ומייבשים
ד. מטגנים את הבמיה עד הזהבה במחבת, במעט שמן.
ה. מכינים את הרוטב:
מטגנים את השום עד להזהבה קלה. מוסיפים את העגבניות. מנמיכים את האש ומבשלים עד להתרככות העגבניות. מוסיפים כוס מים. מתבלים.
מוסיפים את הבמיה ומבשלים עוד 10-15 דקות. עד שהבמיה מתרככת

ניתן להכין את הבמיה עם בשר או קציצות בשר. רק שאת הבשר יש לבשל קודם ולהוסיף את הבמיה כשהבשר מוכן ורך.

מגישים מעל אורז לבן. בהצלחה ולבריאות!
ספרו לי איך יצא לכם. בתגובות כאן למטה