יש דברים שנראה כאילו נגזר עליהם להישאר בגזרת האמצע. מן בינוניים כאלה שלא הצליחו להצטיין. כמו משקל בנוני שזה כמעט רזה, בית כמעט מסודר, נפילה רוחנית קטנטנה או אפילו לא להתקדם ,להיות ב'עבודה'. יכול להיות שאפשר היה להשלים עם המציאות הבינונית. נגיד להישאר במשקל אמצע כזה, לטשטש עם בגדים בגזרות הנכונות ולהרגיש יפה. או בית בערך מסודר / מבולגן (תלוי על מה מסתכלים) שיש רק כמה צעצועים על הרצפה מעורבבים עם ממש קצת לכלוך וכמה כלים בכיור שבאמת לא צריך לעשות מהם עניין. או לא ללמוד חסידות, לפעול על עצמי והזולת, סתם להישאר רגילה, לגלוש בסמרטפון באתרים שאין איתם שום בעיה (?). כי הרי יש לי אופי של רזה ואני גם מסודרת וכן, אני חושבת שאני גם אישה חסידית. אז הכל בסדר לא?

הבעיה מתחילה שלדברים אמצעיים כאלה יש נטיה להדרדר לצד הפחות נכון של המפה ואז קצת יותר קשה לטשטש עקבות של של נפילת עוגה רב פעמית או על הבלאגן שחוגג בכל פינה אפשרית. שפתאום יש מן החוסר עניין לענייני קדושה, ההזדהות יתרה עם ה'עולם' וצורך להיראות 'מבינה'.

לרוב אני מזכירה לעצמי שצריך לשמור. כל הזמן לשמור. כדי לא להיות במרדף חלילה כדי להשלים פערים. לרוב אני גם מתייאשת מלהיות במרדף כדי לא להיות במרדף אחרי להשלים פערים. ואז באמת אני צריכה להשלים פערים.

האמת, כדי שתהיה שמחה בעבודה. כדי שיהיה לנו דרייב לעבוד עם הנשמה. שלא נתייאש, שלא  יהפוך לשגרה כזו שנמאסת. צריך משהו מבפנים שמרומם ומשמח. משהו שנותן לנו כח.

יש את הטיפים של לרקוד וטייל. לעשות משהו שאני אוהבת ומשמח אותי. אבל זה לא מספיק. לטווח הארוך. זה לא ממלא מבפנים, זה מן שובר שגרה חיצוני כזה. ככה ששוב אני שואלת את עצמי מה אני עושה עם עצמי. איך אני מתמלאת ושמחה באמת, לאורך זמן.

אני רוצה לגלות לכן סוד. סוד ידוע אבל לרוב אנחנו לא מספיק מחוברות אליו.

יש בתוכנו מהות פנימית. נפש אלוקית. אהובה יקרה ומאוד חשובה.

יש בתוכינו מקום שמאוד רוצה שנתחבר אליו. שנהיה קשובות. זה המקור של האושר, השמחה, הסיפוק והמשמעות. כשאנחנו מחוברות וקשובות לאותו קול פנימי, שכל הזמן מדבר אלינו. שמאמין בנו. שאנחנו כאלה טובות ונפלאות. גם כשאנחנו מצליחות וגם כשאנחנו נופלות. כמו אמא שמקבלת את בנה באהבה ומחבקת אותו גם כשהוא מלוכלך.

יש בנו קול פנימי שהולך איתנו לכל מקום, שלוחש לנו כיצד להתנהג בכל סיטואציה. מה נכון לנו ומה לא. והוא כל כך רוצה שנקשיב לו – לעצמינו, שנאהב את עצמינו. שנהיה בחמלה ואהבה עצמית גם שזה לא מצליח ולא מסתדר ואנחנו גם עוד לא יודעים איך.

בשיחת הדבר מלכות של פרשת ואתחנן. הרבי מדבר על נחמה כפולה. נחמה נצחית. בית מקדש שלישי שמחבר בתוכו את בית המקדש הראשון והשני.  הגאולה צריכה לבוא גם מצד העליונים וגם מצד התחתונים. כיום, הרבי אומר שהמטה כבר מוכן. העולם מוכן לגאולה. רואים זאת כיום שיש כל כך הרבה שיטות להתחבר לעצמינו , לאהוב את עצמינו. כולם היום מדברים על זה. (הגעתי לכנס- התוועדות חסידית. ועל מה המרצה החסיד דיבר? על לאהוב את עצמינו. שזה היה מדהים כיצד העניין הזה חדר לכל מקום) פותחו המון שיטות שמטרתן היא אחת: שנדע לאהוב את עצמינו.

יש הבדל בין קאוצ'ינג (אימון להעצמה אישית) בעולם לבין ההסתכלות של החסידות (וככה גם קאוצ'רים חסידיים מביאים את השיטה). בקאצ'ינג הכל מתחיל ונגמר באדם. ביהדות הכל זה הקב"ה. הרבי מחבר בין שניהם. שהיהודי זה בעצם הקב"ה. חלק אלוק ממעל ממש.

כשאני אוהבת את עצמי באמת. אני אוהבת את הקב"ה. כי אני אוהבת ומתחברת לחלק אלוק שבי.

ולאהוב את עצמי משמע לאהוב גם את הגוף שלי. הגוף הגשמי. לא רק הנשמה. לאהוב את החסרונות שלי. כי ככה ה' ברא אותי . ככה הוא רוצה שאעבוד אותו. עם היכולות, הכישורים והמגרעות שיש בי.

תעשו לעצמיכם טובה. כל אחת. כל מי שלא מרגישה שהיא מצליחה לאהוב, להתחבר לעצמה. שמרגישה חוסר חיבור פנימי. דבר שלרוב מביא המון קשיים בכל המישורים. זוגיות, ילדים, התקדמות אישית בכל תחום.

תחפשו את הדרך ללב שלכם. יש היום המון דרכים איך. רק צריך לדעת שזה קיים. שהמהות שלי קיימת בתוכי. לעיתים מכוסה אבק. הפרות ועומסים אבל היא ישנה.

כתוב ש"אין אסור מוציא את עצמו מבית האסורים" מי שזקוקה לעזרה שתעשה זאת. זה יותר שווה מבגד, תכשיט או כל דבר אחר. בהצלחה ובאהבה. ו.. גאולה קרובה. פרטית וכללית!!!

חיה אביטל

עוגת שזיפים קלילה

העוגה הזאת היתה צריכה להיות בכלל חלבית. עוגה עסיסית עם שמנת חמוצה וחמאה. בסוף בהשגחה פרטית ברגע האחרון היא הפכה לפרווה. חשבתי שתצא מן עוגת אמצע אבל היא באמת יצאה נהדרת. מתאימה בול לעונת הקיץ עם כל הפירות הנהדרים שיש עכשיו. מתוקה במידה עם חמצמצות קלילה של השזיפים ואוורירית ביותר.

מה צריך?

7 שזיפים אדומים וגדולים חתוכים לרבעים

כף ברנדי

2 סוכר וניל

4 ביצים גדולות

3/4 כוס סוכר

3/4 כוס שמן

כוס קמח

אבקת אפיה

כף קמח – לפזר על השזיפים שלא ישקעו.

אבקת סוכר לפיזור.

אופן ההכנה:

משרים את השזיפים החתוכים בקערה עם הברנדי. מפזרים סוכר וניל ומניחים בצד.

מקציפים  את הביצים השלמות עם הסוכר.. מוסיפים שמן את השמן, אחריו קמח ואבקת אפיה. מערבבים בעדינות לקבלת בלילה אחידה

מפזרים את כף הקמח על השזיפים ומוסיפים לבלילה. מערבבים בעדינות.

אופים בחום של 180 מעלות עד שהעוגה משחימה מעט.

מקררים ומפזרים אבקת סוכר מעל העוגה.