אני מתארת לעצמי שהרבה בחורות יודעות במי מדובר, ויזהו את הפרצוף אם יראו. בנות אחראיות מ'מחנה משיח' בוודאי ידעו..

שמסרה את כל זמנה בשבתות וימים טובים להתפלל עם בנות קטנות מגילאי גן עד כיתות היסודי הגבוהות, מלווה בכל פעם בעזרה מעוד בת או שתיים מהתיכון או החטיבה בעזרת נשים יוניון שלרוב נפתחה רק בשביל קבוצת הבנות הזו.

כאחת שהיתה לה את הזכות לעזור לה במהלך אותם פעמים שבהם שהיתי ב770 בכל מיני זמנים בשנה, במהלך השנים האחרונות, נוכחתי לראות איך רק בזכותה, הבנות הקטנות האלו זוכות לשבת יפה, להתפלל משהו, לשמוע קדושה, קדיש וקריאת התורה. היו מקבלות שקית ממתקים כהוקרה על תפילה יפה ושמירה על השקט, שומעות תוך כדי סיפור חסידי על הרבי שקשור בפרשת השבוע או בתאריך החסידי שהיה באותו זמן. האמיהות היו מחכות מחוץ ליוניון בסוף התפילה ומקבלות בשמחה את בנותיהן הקטנות שהיו יוצאות ב12:15 מהתפילה עם עיניים בורקות ושקית ממתקים. הן הודו למרים על המסירות ועל כך שבמקום להתפלל עם עצמה, לשבת באיסטערן פארקוויי, או בקינגסטון ובמקום כך היתה נותנת את זמנה למען חינוך הבנות הקטנות שיתפללו כראוי בשבת.

אמנם לנו בישראל, זה כאילו נראה לא סיפור כזה גדול. מה הבעיה לארגן בנות שבאות להתפלל?! אבל זהו, שלא. בקראון הייטס, זה לא בהכרח כזה קל לארגן את כולן, לשלוח הודעות, שידאג למישהי שתביא את הילדה לתפילה בזמן (כי אין מי שיביא, האמא צריכה להישאר בבית ולא לצאת כי יש תינוק ואי אפשר לטלטל בחוץ), שמישהו יביא אותה לאביה לאחר התפילה לאיפשהו ב770, לדאוג שיפתחו את המקום בזמן, לוודא שלא יהיה בעיות פוליטיות בעניין ועוד ועוד.

הבנות הישראליות לא הבינו ולא מבינות ואולי, אף לא יבינו לעולם.

לא יבינו למה כשהן באות לתשרי, זה לא כזה נכון שכל האחרים יזוזו- אפילו ולמרות הטענה של: "לכם יש את זה כל השנה"…. לא יבינו את הקושי שיש בשמירה על הרצף הזה ל התפילה לילדות הקטנות והחמודות האלו, שלולא היא- הן היו נשארות בבית בשבת, בחג ולא זוכות להיות במניין עם הרבי.

השנה בתשרי, הבנתי עד כמה השיח הוא כל כך רחוק, מזרח ממערב.

שמחת תורה. הסדר כרגיל. בנות ישראליות רוצות להיות ואומרות שהן שורה ראשונה בתפילה ובהתוועדות. קבוצת הבנות האמריקאיות ובראשן מרים ע"ה טענה אחרת. וכמו הפסוק הידוע- "בעל המאה, הוא בעל הדיעה" זה היה נכון גם כאן. הגבאי פתח ב10:10 כמתוכנן, הבנות האמריקאיות נכנסו ראשונות וישבו בשורות שלהן כרגיל. אני עזרתי למרים כבקשתה ולכמה בנות ישראליות זה מאוד הפריע. במהלך כל התפילה היו חילופי דברים, צעקות באנגלית ובעברית, דחיפות, אי נעימות וויכוחים. מרים ניסתה בכל כוחה לשבר את אוזנן של הבנות לשבת באופן שווה, אך ללא הועיל. על אף כמה שניסיתי גם אני לגשר על הדו שיח מלא הפערים, זה לא צלח.. לצערי.

בכלאופן, זכורה לי ולעוד נשים נוספות ישראליות ואמריקאיות- כתפילה פשוט מוזרה. יסלח לי ה'. לא ראוי ויכוח כזה ב770..

בשבת האחרונה, ח' אייר מרים היקרה השיבה את נשמתה לבוראה לאחר שחלתה במחלת האוטואימונית.

את מסיבות השבת שלה והתפילות עם הילדות הקטנות, בע"ה ובתקווה שמישהי אחרת תארגן מהחניכות שלה..

אך דבר אחד אולי אפשר לקחת מזה.

ננסה להבין שדווקא בעיתוי שלנו כיום, העכשווי, הכי חשוב זה שלא משנה איך נסתכל על זה, כשבאים ל770 להיות עם הרבי במחיצתו בזמנים כ"כ נעלים אל לנו להתפס בזוטות. לעצור רגע ולחשוב על השני, מה עובר עובר.. ואם לא הכל יודעים אז פשוט יותר.. לדון לכף זכות.

אז כן, גם כשאנו בתפקיד נזכור,  צריך להגיע ולנהוג מתוך כבוד וענווה לתושבי המקום, הרי הם מארחים אותנו תמיד לכל אורך השנה ובעיקר בתשרי אצל המלך. יש להם הרבה זכויות על מה שעושים עבורנו, מותר לנו להוקיר להם ולו במעט על כך. שנזכה לזכור תמיד להביט על המציאות במבט חיובי, מכבד ומעריך. זה צו השעה שלנו כעת.