היום חל יום היארצייט הראשון למרת לגיטה גאנזבורג,  שזכתה שהרבי התבטא אודותיה במכתב שקיבלה "תרבנה כמותה בישראל" –

וזה דבר המעשה כפי שסיפרו ר' איצ'קה:

לאחר הגעתי ארצה מהביקור אצל הרבי, היחידויות הנפלאות להן זכיתי מילאו אותי מרץ בלתי-רגיל לפעולות הרשת וצא״ח, ומילותיו של הרבי ש״כיון שכל אחד מחוייב בתרי׳׳ג מצוות – סימן שנותנים כוחות להכל. עשו ככל יכלתכם" – בערו כאש בעצמותיי.

באותם ימים הקדשתי את כל כולי למען פיתוחה של הרשת, וכמעט שכחתי שלבד מהנהלת הרשת מוטלת עליי האחריות לנהל משפחה עם אשה ושלושה ילדים… הייתי מונח בדבר אחד ויחיד: כיצד אוכל לגרום עוד נחת-רוח לרבי, מה עוד עליי לעשות כדי למלאות את הרצון.

כמובן שצורת חיים זו הייתה קשה לכולנו – לי, לזוגתי, ולילדים. אולם בעוד אני נסחפתי בהתלהבות של קדושה בהרחבת מפעל החינוך שהרבי כה רבות רוצה בהתפתחותו, ובכל פעם שנזכרתי בדמות דיוקנו של הרבי מדבר עמי ביחידות קיבלתי כוחות חדשים לעבור מעל כל קושי ומכשול – הרי שאשתי והילדים, שטרם היו אצל הרבי, ולא שמעו במו אוזניהם את הרבי מבקש לנצל את כל הכוחות למען פיתוח וביסוס מוסדות חב״ד בארץ, הם לא קיבלו את התנהגותי כדבר המובן מאליו…

נקודה נוספת שהכאיבה לבני משפחתי, הייתה העובדה שאפילו מאנ״ש היו שטענו שאני מפריז בפעילותי הציבורית. לצערנו, באותם ימים היו כמה מאנ״ש שלא השכילו להבין את החשיבות העצומה בהתמסרות לענייניו של הרבי, וכאשר ראו את עבודתי ברשת ובצא׳׳ח שנעשתה ללא התחשבות מספקת בצורכי המשפחה – הביעו את דעתם בגלוי שהנהגה זו משוללת כל יסוד.
וכאימרה השגורה על לשונם ״בליובאווויטש לא שמעו על כזאת הנהגה״. לקח להם זמן להבין ש״ליובאוויטש״ זה הרבי מליובאוויטש, והוא זה שקובע מהי דרכה של ליובאוויטש. אבל בינתיים הם קיטרו וקינטרו. ובני משפחתי שמעו זאת, וזה לא היה קל. בכלל לא.

את החושך הזה האירה קרן אור אדירה בדמות מכתב של הרבי מתאריך כ״ה אדר תשח״י, שמוען לזוגתי, ובו מתייחס הרבי לכל האמור לעיל:

"במענה למכתבה משלהי שבט, בו כותבת ע"ד אופן פעולת בעלה שליט"א מעת בואו חזרה מכאן והתוצאות מזה בהנוגע להמשפחה, כיון שעסוק הוא ביותר וכו' וכפי שכותבת אפילו בתוך החברה שלנו מביטים על הנהגה זו בתמהון וכו'.

והנה לכל לראש עלי לשלול הטענה האחרונה, שהרי יסוד והתחלת כל ד' חלקי השו"ע, אל יבוש מפני המלעיגים ובפרט שצ"ע טעם הלעג אם אינו מפני קנאה וכיו"ב, והלואי שתהי' קנאת סופרים שתוצאותי' תרבה חכמה.

בהנוגע לגוף טענתה היא, מובן שבכלל צודקת שעל הבעל והאב להקדיש מזמנו לאשתו ולהילדים, כי פשוט בתכלית הוא אשר לא פחות חשוב הוא משאר מצות תורתינו הקדושה, וידוע דברי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בדברו ע"ד הנ"ל, שכמו שצריך להניח תפילין כן וכו',

אבל ביחד עם זה בטבע כל עבודה בשטח חדש שאי אפשר לצמצם הזמן ולהגבילו מתאים להשעון, באם רוצים להתחיל את העבודה באופן שתהי' מבוססת ובת קיימא, ואם בכל אדם הדברים אמורים עאכו"כ בהנוגע לבעלה שי' שבודאי מכרת אותו שאינו אדוק בשיטת הדרך הממוצע, וכשמתחיל בעבודה ה"ז בכל ההתלהבות, ובאם יצמצמוה באיזה אופן שהיא גם מלכתחלה לא יתחיל,

אבל ע"פ הנראה השערתי וקרובה היא לודאי בעיני, שלאחרי שתעבור תקופת ההתחלה בעבודתו בשטחים החדשים, בודאי שיכנס למסלול ואז ימלא חובתו קדושה בתור בעל ואב כנ"ל, ועוד זאת שלא יגע זה גם ביעילות פעולתו בשטחים החדשים, וכידוע הדוגמא על זה, אשר למרות שהרבה הקב"ה תומ"צ לישראל עד למספר תרי"ג, הנה לא לבד שאין מצוה גורעת וסותרת השני' אלא אדרבה אמרו רז"ל מצוה גוררת מצוה,

ולכתבה – מה יפול בחלקה, הרי הלואי שתרבנה כמותה בישראל, אשר בעליהן יזכו להתעסק בחינוך בני ישראל המקרב את לבם לאבינו שבשמים, אשר שכרם ושכר כל המשפחה ובפרט האשה שהיא עוזרת בדרכו זו, אין די באר – הן בגשמיות והן ברוחניות.

… בברכה לחג פסח כשר ושמח ולבשו"ט בכל האמור מתוך בריאות.