פחות מחודש ימים חלפו מאז הלכה לעולמה הגב' עטל הולצמן ע"ה ובבית התבשיל בירושלים שע"י ארגון החסד 'כולל חב"ד', מעלים זיכרונות משנות הפעילות והמסירות שלה למען נזקקים עיר הקודש.

הגב' הולצמן שהתגוררה בשנים האחרונות בכפר חב"ד, עבדה במשך עשרים ושמונה שנים ברציפות במטבח של בית התבשיל, במסירות אין קץ, בדאגה ובנתינה.

"אפשר ללמוד ממנה המון על מוסר עבודה וגם מוסר השכל מהמסירות הגדולה שלה", מספר הרב ישראל כהן, המנהל את בית התבשיל, "הייתה לה התנהגות אצילית ביותר. מעולם לא באה בטענות, תמיד הייתה לבבית לנזקקים שבאו בשערי בית התבשיל. לא איחרה לעבודה והתמסרה במשך כל כך הרבה שנים לסועדים ולעובדים.

"כשהיא שמעה שיש למישהו שמחה, היא תמיד השתתפה בשמחתו, וכך גם – להבדיל – במקרים מצערים. תמיד נהגה להביע את צערה".

הנזקקים הוותיקים של בית התבשיל קיבלו ממנה לאורך השנים יחס אישי. "היה לה יחס אימהי לכל אחד", נזכר ר' ישראל, "היא הייתה לכל נזקק כמו אמא. כל המאפיין שלה היה מסירות. אין לי הגדרה אחרת. בחיים שלי לא ראיתי מסירות כזו.

"כדי להמחיש את המסירות שלה, אספר משהו לסיפור: ביום מושלג בירושלים, כשלא הייתה תחבורה ציבורית, היא התעניינה איך תוכל להגיע לבית התבשיל. הסברתי לה שזה לא שייך כלל ושאין שום תחבורה, או אפשרות להגיע אליה ברכב פרטי. היא צלצלה שוב ושוב, כדי לברר איך בכל זאת תוכל להגיע, הציע שנשלח אליה אולי ג'יפ. כאב לה שלא יכולה הייתה להגיע. 'אנשים צריכים לאכול', היא אמרה לי.

"בדרך כלל, במצבים כאלה אנשים שמחים שיש להם יום חופש. אבל היא? הצטערה עד מאוד שלא תוכל לבוא. הסיפור הזה נחרט אצלי היטב".

בשנים האחרונות עברה לכפר חב"ד, להתגורר אצל בנה הרב יצחק הולצמן. "כשהייתי קופץ לכפר נהגתי תמיד למסור לה דרישות שלום מבית התבשיל. זה היה חסר לה מאוד. היא הגיעה לעבוד אצלנו כשהייתה בת שישים ועבדה כאן עד גיל שמונים ושבע לערך, אי אפשר לשער מסירות שכזו. זה מדהים.

"המסירות הזו, כפי שראיתי בעיניי, עברה גם לילדיה ולנכדיה. כשבאתי לביקור בכפר, ראיתי איך בני המשפחה מתמסרים לה ולבעלה, יבדלחט"א. זה כיבוד אב ואם שלא רואים הרבה. כל פעם התפעלתי מחדש. יש לכל אחד מאיתנו מה ללמוד מהאישה הזו, ויהיו מילים אלו לזכרה".

יצוין כי במהלך ה'שבעה' סיפרו עובדי ה'כולל' שבאו לנחם את בני המשפחה, יבדלחט"א, על מסירותה של האישה הדגולה שהקדישה כמעט שלושה עשורים מחייה לנתינה לאחרים. המנחמים סיפרו איך גם בימי מלחמות וסכנת דרכים, היא לא וויתרה ותמיד דאגה לבוא אל המטבח של בית התבשיל, להחיות את הנזקקים הרבים.